הרבה מעבר

פתאום זה קצת עצוב

כי כשתקופה אחת מתחילה- תקופה אחרת נגמרת. זה מפחיד ומרגש בו זמנית.

ברצוני לצאת בכל הכח אל מה שמחכה לי ולא לתת לדבר להסיט אותי מדרכי,

אך אין דבר החשוב לי יותר מלשמור על כל מה שקיבלתי בשנה האחרונה.

אני כבר יודעת שזה לא פשוט, וכבר איבדתי המון מהעבר שלי כשיצאתי אל מחוץ לבית,

וגם אז, כשיצאתי, היו דברים שהיו יקרים לליבי יותר מכל, ועכשיו הם אינם...

אני יודעת שעכשיו, כשהמרחק הופך לנתון עיקרי, וכשנכנסים אנשים חדשים לחיים

וכבר אין חוויות משותפות- זהו המבחן האמיתי. ולכן זה מפחיד כל כך..

כי לא מדובר פה רק בלמצוא את האיזון שבין שתי העולמות,

מדובר פה בעומקם של הקשרים שיש לי, ובאהבה שלי כלפיהם,

שעכשיו תוכיח האם היא מספיק חזקה בשביל לרצות להמשיך לעבוד ולעמול עבורה.

אין לי ספק שהאהבה כרוכה בעיקרה בבחירה,

ולבחור באהבה זה לבחור בעבודה קשה, סבלנות, שחרור, לחימה, התבוננות עצמית ובעיקר אמונה

אמונה שהמאבק האין סופי והעמל הרב יצמיח את פירותיו המתוקים אין-קץ...

אני בוחרת בכם, חברים שלי, בכל פסיעה שעל דרכי

לא אוכל להבטיח שתמיד אהיה כאן עבורכם, ושתמיד אוכל לגרום לכם להרגיש טוב,

אבל כן אוכל להבטיח שאעשה כל מה שאוכל על-מנת להישאר חלק מחייכם,

ואאמין, בכל ליבי, שדרכנו המשותפת לא נגמרת כאן,

ושעוד נתאחד בהמשך הדרך.