לא נעים להודות,
זה כיף להתנשא ולהיות יומרני ולהניח שהדברים שעוברים עלינו עוברים רק עלי,
שאף אחד לא מבין אותי, ושאיין טעם בכלל לתהות האם מישהו יוכל אי פעם לחוש את הרגשות האלה בעוצמה כזאת, את הפחדים האלה,
לא נעים להודות אבל כמה שהחוויה האישית שלנו היא אישית, כנראה ברור שמישהו שם או אולי עוד אלפי אנשים מרגישים בדיוק כמוני או לפחות מספיק קרוב,
וזה גם מנחם
מצד שני הטינאייג'רית המיוסרת שחיה בתוכי שהתעוררה לפני כמה זמן ומסרבת להניח לי אומרת "לא! אין אף אחד שיכול להבין את העומק של הדברים האלה" הפחד הזה שבעצם הכל כל כך שיטחי. והזקנה הממורמת עונה לה- שבי בשקט ילדה את עוד תעברי את זה כמה פעמים בחיים.
להיות בת 6 זה יותר קל ואין לי כוח ליום ההולדת המתקרב ובא שלי - שבעצם מזכיר לי, כמה כל הדברים האלה ממשיים, כמה אני נוחה להאכיל את עצמי סרטים ולחיות בתוך הראש של עצמי, לקיים מערכות יחסים שלמות וקשרים במחשבות שלי, להבין שאולי אני לא כזו מיוחדת או שאין לי באמת פריוולגיות אמיתיות בחיים, חוץ מהשמחה לאיד הקלה שאפשר לחוש מדיי פעם כשברור לי שאנשים מסוימים הרבה יותר טיפשים ממני.
אולי באמת חזרתי לגיל 16 בעונה הזו. לפחות החורף מגיע, וזה משמח. חורף הוא יפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: