"...בוא נחייה כיאלו אין מחר .."

ושוב את מצליחה .

כן , שוב ושוב ושוב .

כל פעם את מצליחה לפגוע , להפריד , להעליב - אין רגע שאת מפסיקה לעשות את אחד מהדברים האלה .

אבל לא . הפעם אני לא אתן לך לראות אותי נפגעת , לא מגיע לך האושר הזה - לראות אותי סובלת .

אז אומנם הצלחת להפריד ביני לבינה , ואם זה היה תלוי בי ? זה לא היה קורה .

אבל ידעת ישר למי ללכת , ידעתי מתי ובאיזה רגע . את כלכך גאונה בלהפריד חברויות , באיך לפגוע בילדים שאת רוצה והכי חזק את פשוט גאונה בקטע הזה .

ואנחנו , התרחקנו . והכל בגללה , ותאמת שגם בגללך . אבל אני לא מאשימה אותך , למרות שזה ממש פוגע .

כי אני יודעת שיש לה תהשפעה הזאת , ת'כוח הזה להשפיע על אנשים .

וזה פוגע , עמוק בלב - גם אם אני לא מראה את זה .

דווקא היא הצליחה ? דווקא הילדה הזאת ? הא , איך זה קרה תסבירי לי אייך !?

לא מגיע לה שאת תיהי חברה שלה , פשוט לא . ובסוף את תפגעי שוב .

אבל את העדפת אותה עליי , אני לא רציתי להיות מהילדות שמכתיבות עם מי להיות .

אבל ברגע שאת איתה , את לא רואה אותי ממטר - אפילו מילה את לא מחליפה איתי .

זה כואב וזה פוגע , מאוד את לא יודעת עד כמה .

את עכשיו חברה של הילדה שכ"כ שנאת ועכשיו במקום להישאר חברה שלי , את הולכת אלייה

ולא רואה אותי ממטר - אין דבר שיותר פוגע מזה .

יום אחד את אומרת לי ומתכננת איתי מה נעשה בחופש , ולמחרת את לא מחליפה איתי אפילו לא מילה .

חשבתי שהחברות שלנו תיהיה להרבה זמן , לא חשבתי שהיא תגמר כבר עכשיו , אפילו בסיוטים לא חשבתי על זה ,

לא חשבתי שזה יהיה כ"כ קרוב , לא חשבתי שאת תלכי להיות החברה שלה , ובגללה תפסיקי להיות שלי .

זה כואב שאת כבר לא מתקשרת , לא סמס , לא אייסי וגם לא מסן .

לא מתקשרת איתי .

כשאת לא הגעת לבצפר , אפילו כבר ב-5 דק' הראשונות של השיעור הראשון את כבר קיבלת ממני סמס ,

ובהפסקות הייתי מתקשרת .

אבל כשאני לא מגיעה שום שיחה לא מגיעה אליי במשך כל היום , וגם כשיוצאים שלום לא אמרת .

כנראה שזה אבוד , כי כמה שאני רוצה לחזור להיות חברה שלך , זה כואב .

הסופ"ש הזה כאב לי , דברים כאלה לא שוכחים .

אולי סולחים , אבל לא שוכחים .

אני עדיין לא מאמינה שהיא הצליחה , והיא עכשיו מאושרת ואת מושפעת מהכוח שיש לה ,

מכוח ההשפעה שלה - ורואים את זה . במיוחד אנשים שהיו קרובים אלייך .

כואב לי לראות אותך ככה , כואב לי לראות שכמה שאת נהנת איתה עכשיו , את תכף תזכרי כמה שהיא מגעילה

ואז מה תעשי ? הא ?

לא מגיע לה האושר הזה , אבל אני לא אתן לה להיות מסופקת עוד יותר .

היא לא תראה אותי עצובה , אני מתגברת על זה וממשיכה לחיות את החיים כמו ילדה גדולה (:

כי יש לי עוד המון חברות שעוטפות אותי בחום ואהבה ,

אבל חבל לי שאת כבר לא עוטפת אותי , אני לא מרגישה שאת עדיין פה בשבילי .

את החברויות הכי נאמנות מרגישים בזמן הנפילה ,

ואת בנתיים איתה , ולא רואה שאני פגועה , אבל אני פגועה ממך ואת לא מבינה .

אני יודעת שאני צריכה לדבר איתך , אבל את כל הזמן איתה .

אני לא צריכה שיקראו את זה , הפוסט הזה היה לפריקה של רגשים ,

עכשיו אני אוספת את הדמעות שמצטברות בגרון ,

וחוזרת להיות - אותה ילדה בוגרת ,

שלא מראה שזה מזיז לה .

שיהיו לכם חיים יפים (: