נגיעות

הנפילות האלה לא נגמרות.. זאת מין תקופת שפל מגעילה כזאת, שהכל מתנדנד ושומדבר לא בטוח לגמרי..><"

די מעצבן למען האמת.

אם מתחיל פתאום להיות לי קצת טוב

שוב יבוא גל ענק שישטוף לי ת'תמימות הזאת

הטיפשות הזאת

של האמונה

שהכל יסתדר לי ויהיה טוב..

יוכיח לי בדיוק ההפך.

סובלת כדי לחיות- או חיה כדי לסבול?

לא ברור.

ושוב שותה כדי לברוח

מעשנת כדי לשכוח

מתמסטלת עד אובדן הכרה

עד איבוד הצלילות

ואז סופסוף נפתחים לי סכרי הדמעות

ואני צורחת מבכי

וצורחת מכאב

וכל מה שנשאר לי זה

לכתוב לי כאן את השפיות שלי

כדי שלפחות היא לא תיעלם

אחרי שאני כבר לא אהיה פה יותר

יישאר איזה משהו קטן ממני...

שאפשר לחזור אליו.

רק משהו אחד.

לפחות את זה.

"אלוהים אני פוחד למותתתת..."