יש עכשיו בהמלצות העורכים איזו ילדה בת 15 שמתיימרת לדעת את ירושלים.מי שלא ירושלמי לעולם לא יבין לדעתי את הקשר, החיבור האמיתי שיש בין אנשים לבין העיר הזו שאולי בעצם היא לא כל כך עיר אלא סיפור ארוך שלא נגמר. כל האבנים העתיקות האלה ששחוקות משנים של אנשים שכאן הם הלכו ופה הם נגעו בקיר, מרחק של מאות שנים נדמה חסר משמעות לחלוטין.
והצבעוניות הזאת של כולם! כל אחד פה הוא שונה. אפשר ללכת ברחוב בן יהודה בין נ-נחים מקפצים בשמחה, סטלנים עם ג'מבאיי, ערסים עם שרשרים, חרדים עם שטריימלים, פריקים במעגל ברייקדאנס וסטייליסטים בסקיני. וכולם מקבלים את כולם בהמון שמחה ואהבה ובעיקר אמת.
לא תמצאו פה צביעות, כל אחד אומר וחושב ועושה מה שהוא רוצה ומה שהוא חושב שנכון.
פה תראו ערסים ופאנקיסטים רוקדים ביחד שירים של אייל גולן, כשסטלנים מתופפים להם מהצד עם הדרבוקה.
פה, אם תראו בחורה יהודייה מסטולה הולכת עם ערבי- מיד גם תראו חצי מהעיר באה ומנסה להגן עליה ולהעיף ממנה את הערבי. והם ייכנסו על זה לריבים ומכות ואולי גם מעצר, וכל זה בשביל בחורה שהם לא מכירים.
פה יש בית חם לנוער שנופל, תמיד יהיה כאן מישהו שאיכפת לו. לא סתם חצרוני בנה את הזולה שלו בירושלים. באיזה מקום אחר בארץ זה היה מצליח? איפה עוד אפשר לראות כאלה דברים?
לדוגמה תל אביב. כולם שם כל כך אינדיווידואליסטים שלכל אחד איכפת רק מהתחת של עצמו. כולם שמים זין על כולם ודורכים בדרך על חברים כדי להגיע להישגים. כולם כל כך מקוריים שבסוף הם נראים אותו הדבר.
או הדרום. אשקלון ושדרות ואופקים ונתיבות. שמרכז החיים זה השיער והציפורניים ואוי ואבוי נפלה לי הבנייה איך אני אצא לרחוב. כולם מנסים לחקות את הערים הגדולות ומה שיוצא זה בדיחה, בגדים ב1000 שקל שלא שווים אגורה ואז מגיע סוף החודש וכולם במינוס כי מה שחשוב זה התפאורה, להראות שהכל בסדר ואנחנו נורא עשירים ויכולים להרשות לעצמנו חתונה של 2000 מוזמנים.
ונכון, בירושלים יש גם צד חרדי. יש את היציאות שפתאום כולם מפגינים נגד מצעד הגאווה וזורקים אבנים בשבת ומקללים כשעוברת בחורה לא צנועה. אבל זה מיעוט שבמיעוט של ירושלים. בתשקורת מתמקדים בעיקר בזה ולכן אנשים רואים בעיקר את זה. אבל כאן, רק אם אתה נכנס אל תוך השכונות שלהם ממש- אז הם מתעצבנים. בשאר הזמן הם די בסדר, לא כופים כלום על אף אחד. באמת.
בקיצור- כולכם מוזמנים להגיע לביקור בעיר היפה הזאת, סיור חינם עליי[=
זאת עיר מדהימה והיא נוגעת בלבבות של כולם. כל אחד בסוף מוצא את עצמו בפסיפס הענק הזה שקוראים לו ירושלים.
(וכשדיברתי על כל הערים האלה- תל אביב, אשקלון, שדרות וכו'- לא התכוונתי לומר שהם רעות. להפך, בטוח יש בהם דברים מדהימים ומה שאמרתי זה רק הצד הרע. אבל זה ההדגשה על השוני ביניהן לבין ירושלים. תושבי הערים האלה- סליחה.)
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
