לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

i`ll do it MY way.


השתיקה שלי, זו הצרחה הכי גדולה שבי, השתיקה שלי, זה הכאב הכי כואב אצלי. וכשהשקט ייפול כמו חול, קולי לאיש לא יגיע. אני יכולתי לבכות אבל, פחדתי שזה יפריע.

Avatarכינוי: 

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

המייל שלא נשלח


"יווווו אני נשבעת שכבר נמאס לי מהכל.נמאס לי מהמצבי רוח האלה שכל פעם אני מרגישה הכי טוב בעולם ואז אומרים לי איזה מילה ואני מרגישה הכי גרוע בעולם.כל פעם שאני יורדת קילו אני מרגישה כאילו עליתי שניים.כל פעם שאני רוצה להגיד לך או למישהו אחר כל מה שעובר עליי אני פשוט לא מצליחה.אני מרגישה שנכנסתי לבור שאין דרך יציאה ממנו,רק נופלים עמוק ועמוק יותר עם הזמן,לתוך חור שחור.בור שקוראים לו "הפרעת אכילה".בור שלוקח ממך את החיים שלך ואת השליטה שלך על עצמך,ורק מכניס אותך לכלא של מחשבות חולניות.של כל היום להתעסק ב"מה אכלתי עכשיו" "כמה שעות כבר צמתי" "כמה קלוריות שרפתי" "כמו קילו נשאר לי לרדת".
והכי עצוב זה שלאף אחד לא אכפת,כולם יודעים אבל מכחישים."זה סתם בשביל צומי" "זה יעבור תוך יום-יומיים" "זה סתם קטע כזה"
"היא סתם עושה את עצמה" ועוד בולשיט בסגנון הזה..."

כתבתי את ה ושמרתי בדואר יוצא.מי יודע, אולי עוד יהיה לי את האוצץ לשלוח אותו.

נכתב על ידי , 26/8/2007 00:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאממ..כן... אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אממ..כן... ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)