החיים מעבר לים

מאוחר כרגיל

זהו זה חופש אני מגיע תתקונן אלי , כי הפסקתי להתקונן ללשון (נכשלתי)להיסטוריה(נרדמתי) למטמתיקה(הזעתי) ולקולנוע(שגשגתי).

כן אני בחופש הגדול אני עדין לא מאמין לעובדה שכבר נגמרו הלימודים ושאני שנה הבאה לומד בקנדה בלי כל החברים בלי האנשים שאני אוהב בלי כלום .חוץ מעצמי (ומי שמקיר אותי טיפה יודע שאחרי בערך שני שניות אני משגע את עצמי למוות!!

הצילו!)

אך נתן החביב יעבור איתי את השנה הקרובה , בשבת האחרונה אני ומשפחתי מרובת הנפשות (אמא,אבא,חן,טליה,אורי ואנוכי) הלכנו לפגוש את משפחתו של נתן(הוא ואמא שלו) כפי שאתם יודעים זה נועד לכישלון אחי הקטנים השתעממו שם למות והדבר היחידי שענין את אורי היה הדב שנתן צילם , אבא שלי שלפעמים מעט חסר סבלנות איבד קשר בשלב מסיום , והביא יציא עם שאלה מוזרה ואני מצטט:"ירין אוהב להתקלח הרבה ,יש לכם שם מקלחות?" (כן בהחלט שאלה מוזרה!!) וזכה לתשובה הולמת מצד נתן:"יש לנו שם מקלחות ,ושרותים ,ומראות אנחנו לא שואבים מים מבאר" (בהחלט תשובה מצחיקה).

אבל באמת היה שם נחמד מאוד ולא כל כך גרוע כמו שאני מתאר , חוץ מהקטע שאורי התחיל לקפץ בחדר כדי "לשחרר רגלים"

אבל מי אני שאשפוט ילד בן 7 שמשתעמם מסיפורים על קולג' בקצה השני של העולם .

אבל אחי הקטנים והחמודים חיפרו על העובדה שהם השתעממו מהפגישה כשלמוחורת שניהם אמרו שגםהם ירצו ללכת בדרכי (כן בטח)ולנסות להתקבל לקולג' היתי כל כך גאה בהם, והרגשתי שהחשש הכי גדול שלי (שאני יעזוב ויפסיק להשפיע עליהם) לא מתממש:) (אני מזיל דמעה )(באמת!!!)

אז חוץ מזה כל השאר כרגיל אני ממשיך ללמוד גרפיקה ומתקרב לסרט סיום ,אני את הבגרות שלי בלשון עשיתי!!**מבט של מורה**:),וחן התקבל לרבין(אחי הולך לתיכון שאני לומד בו כרגע,זה טוב בשבילו. )

עכשיו נעבור לרגשות המשעממים שלי :נירא לי שאני מתחיל להתרגל להיפוכונדריות הרגשית שלי עשר דקות אני רוצה לארוז תיק ולינסוע וחמש דקות אחר כך אני מבכה על העובדה שאני עוזב את כולם כן אני בהחלט לא יודע מה לעשות עם עצמי.

וכך אני מסים את הפוסט הזה מהמקום שבין היגיון לשגעון ירין.