לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגבאסטר D:


אני שקועה בנסתר שבך, אוהבת מה שגלוי 3>

Avatarכינוי: 

בת: 30

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

ריק


אני מרגישה שענן שחור גדול מכסה אותי. אני מרגישה שאני לא מרגישה כלום. החיים חולפים מול עיניי, אני שומעת רעשים, קולות, אני מריחה ריחות, כאילו עומדת חומה ביני לבין העולם. לחוש ריקנות זה לא להרגיש כלום, זה דווקא הדבר הזה, להרגיש את הריקנות, להרגיש את החור בחזה ששואב אותך לתוכו כמו שואב אבק. זה מעין עצב בעולם מאושר, זה כמו קור בקיץ לוהט. ריקנות היא לבכות כשכולם בוכים. זה לבכות בלי לדעת למה. זה לא לצפות לכלום, לדעת שאתה לא יכול לחפש , זה להיות לבד בחברה, זה גרוע יותר מאשר לא לקבל תשובת , כשאין לך שאלות. אין טעם, אין כלום, בולט כל מה שחסר. להרגיש ריק זה להיות בטוח שאין דבר שימלא אותך. המוח שלי מתרוקן, הוא מתמלא בלא כלום. הריקנות אפלה וקפואה. הריקנות מורכבת מכל הדברים שהם לא אתה. זה לישון בלי לחלום, זה לאהוב בלי להרגיש, זה לחלום בלי הרגיש. מי אני? לאן אני הולכת?  למה אני מרגישה את הקור הזה? ומשם, הריקנות העמוקה ביותר, נשמתי מתחילה להתמלא. כמו ריאה שמתמלאת באוויר, המוח שלי מתמלא בתמונות ,בתחושות. רק עכשיו אני מבינה שהייתי מרוקנת. נשמתי שייכת לי שוב.

 




נכתב על ידי , 6/12/2010 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,972

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנה - לי (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנה - לי (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)