רואה וכמעט אינו נראה

היו שם שני שלטים ענקיים אתמול, על האחד כתוב: "רומא לא נבנתה ביום אחד". על השני: "אבל היא תתפרק בארבעים דקות". גאונות.

חוצמזה, היה גם משחק. רק ברבע השלישי מכבי קצת נלחמו ופתחו פער, ואז ברבע האחרון הם שברו אותם לגמרי, עד לעשרים הפרש בסוף.

זו הפעם השלישית שלי במשחק, וזה כל כך שונה לעומת לצפות בזה בטלוויזיה. האווירה, הרעש (שלא לדבר על הפרסומות המעצבנות, אבל זו לא הנקודה), וזווית הראייה השונה להכל, בערך. אגב, היתה לי זווית מצויינת – קצת באלכסון, ולמטה, ומשם רואים שהאנשים האלה, שרואים בקטן על המסך בבית, הם נפילים והרי-אדם.

שער 11 ושער 5, שני השערים של המטורפים הכבדים, שיחקו ביניהם פינג-פונג של שירים במשך זמן לא מבוטל, והיה כיף לשמוע את זה. אין מה לעשות, הקהל של מכבי תל אביב כדורסל מנומנם משהו, וצריך קצת להעיר אותו. לפעמים הכרוז עוזר קצת, וצועק שעכשיו צריך לעשות רעש. במקרים אחרים זה לא עובד – למשל כשהוא רצה שנעשה גל (מה שלא קרה אתמול).

חוצמזה, לצעוק בוז באולם, למרות שזה לא מרשים כי עושים את זה עם עוד כמה אלפים טובים, זה עדיין משעשע (במיוחד כשזה עובד ואנשים מחטיאים עונשין).

דברים שרואים משם לא רואים מכאן.