1. מצאו רעיון מגניב שלא עבדו עליו קודם. אין ספק שזה שלב בעייתי (וזה לא שאי-אפשר לעשות משהו שכבר עשו קודם אבל יותר טוב), אבל הוא מאוד עוזר. מאמר קודם שהייתי אמור לפרסם היה בתחום שהמון אנשים כבר עבדו עליו. מיותר לציין – הוא לא התפרסם בסוף (יש עוד איזהשהיא תקווה קטנה, אבל לא סבירה במיוחד).
2. בדקו שאכן יש לרעיון שלכם תוצאות ראויות-לפרסום.
3. דחפו את המנחה שלכם לכתיבת מכתב לעיתון שאתם רוצים לפרסם בו.
4. קבלו תשובה חיובית-ראשונית מהעיתון, ביחד עם דדליין בלתי-אפשרי-בעליל.
5. תעבדו ממש-ממש קשה, ואז תבקשו הארכה של עוד שבוע לדדליין. בין-לבין, בקשו מהמנחה שלכם שתשנה לכם את כל הגישה שאתם עובדים איתה (לא, לא באמת ביקשתי ממנה. היא חשבה על זה לבד).
6. חכו בסבלנות לתשובה.
7. שלחו מייל מנומס-אך-תקיף כעבור חודש.
8 קבלו תיקונים, כולל דדליין שנופל על חול-המועד פסח. בקשו הארכה (הערת אגב: לקבל תיקונים זו תשובה טובה. בעקרון היה אפשר מאוד מהר לדחות את המאמר, ועצם העובדה שהתקבלו בקשות לתיקונים אומרת שיש סיכוי סביר שהמאמר יתקבל בסוף לפרסום).
9. שלחו את התיקונים, תוך שאתם מעצבנים את המנחה שלכם על תמונה שגויה.
10. חכו בסבלנות.
11. שלחו מייל מנומס-אך-תקיף כעבור חודש.
12. קבלו תיקונים שניים, ודדליין נוסף.
13. עמדו בדדליין, אך עצבנו שוב את המנחה שלכם עם תמונה שגויה.
14. קבלו תשובה חיובית – המאמר התקבל, ויתפרסם בחודשים הקרובים.
אז היו כמה חודשים לא-קלים-במיוחד, עם ימי עבודה של מספר שעות דו-ספרתי, כולל סופי-שבוע. מה שיצא מזה: מאמר (שאני ראשון עליו, כלומר זה שעשה את העבודה בפועל. יש לי כבר כמה שאני שלישי ורביעי עליהם – וזה הרבה פחות נחשב) שיתפרסם בספטמבר. אנחנו עוד צריכים לקבל את ההגהות הסופיות ולאשר אותן, אבל כבר הכל בסדר. עכשיו – מתחילים לעבוד על המאמר הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
