רואה וכמעט אינו נראה

תקציר הפרק הקודם: טיסה בהפתעה. כזאת שלא יודעים לאן טסים עד שמגיעים לשדה התעופה ממש. יום קודם, כמו שהבטיחו, הודיעו לנו מתי להתייצב. כבר ידענו שמדובר בטיסות ישראליות בלבד, ולכן הצלחנו לצמצם את רשימת היעדים משישה לשלושה, כשההימור הכי גבוה היה על ברצלונה. באופן לא-ברור-מאליו-בכלל, היעד אכן היה ברצלונה. המלון שהבטיחו במרכז העיר אכן היה במרכז העיר (למי שזה אומר משהו, באמצע הרובע הגותי, ומטר מתחנת מטרו). אם כבר במטרו עסקינן, הוא ממש עובד. מאוד נוח, מאוד מהיר, וכל חמש דקות יש רכבת, אז גם אם בדיוק מפספסים אחת, תיכף תגיע עוד אחת.

הכנו רשימת אטרקציות מצומצמת לכל אחד היעדים, אז ידענו שאנחנו הולכים לפי הרשימה אבל גם לאלתר.

ה – Segrada familia היא כנסיה שבנייתה לא הושלמה (וכנראה שלא תושלם לעולם) – והיא מבנה מאוד מרשים.

נסענו גם להר היהודים, ברכבל (חוויה מעניינת למישהו עם פחד גבהים). הנוף לבד היה שווה את זה.

אבל יש שם המון דברים מגניבים שאת רובם לא הספקנו (כמו המצודה הזאת).

התברברנו קצת ביום האחרון, ואז הגענו לפארק יפהפה, עם המבנה הזה.

והדבר הכי מגניב: הסתבר שהגענו בדיוק לסוף-שבוע של חג מקומי לזכר אחד מהקדושים של העיר. מה שאומר שהיו תהלוכות עם בובות (שעברו מתחת למלון שלנו), ריקודים בתלבושות מוזרות, וגם לא-תחרות, אלא יותר מפגן, של פירמידות אנושיות. לכל רובע יש קבוצה משלו עם בגדים בצבע מסויים.

גם את הפירמידות האלה מצאנו במקרה, כשהיינו בדרך לאנשהוא, ואז פתאום גילינו שכל הכיכר שהתכוונו לעבור דרכה היתה מלאה באנשים. החלטנו שכנראה כדאי לראות על מה המהומה. ללמדכם, שבטיול כדאי להשאיר מקום לאלתור. ובכל מקרה, כמו שידידה שלי אמרה, לא הספקנו כלום בברצלונה. נצטרך להגיע שוב.

מזג האוויר, אגב, היה מצויין. אמנם היה קצת קריר, אבל לא ירדה טיפה אחת של גשם (במלון היה את השלט שכל-כך מוכר מהארץ, של להשאיר את המגבות עוד יום ולא לשטוף אותן, כי אין בספרד מים).