רואה וכמעט אינו נראה

הלכנו להופעה של תיסלם באמפי שוני. מסתבר שהוא מקום קטן ונחמד ליד בנימינה, ויחסית להופעות, נראה לי שהוא אפילו ייחשב לאינטימי (בערך 1,300 מקומות).

הם נתנו שואו אדיר, ועוד יותר בהתחשב בגילם הלא-מאוד-צעיר (להלן מוצג א': דני בסן, מוצג ב': השיער של יזהר אשדות).

מבחינת החומר האנושי, אין הרבה להקות בארץ שמתחרות בהן איכות האנשים. דני בסן ויזהר אשדות מדהימים. ועוד מבלי לדבר על האחרים. כוורת היא דוגמה אחרת לאוסף כזה של אנשים.

יאיר ניצני אמר בין הדרן להדרן שהאחרים בינתיים מונשמים באמבולנס, אז הוא ינצל את הזמן למשהו מתורבת (ומיד פצח בשירה בציבור עם הקלידים). אני רק תוהה איפה הברז שפעם היה לו על המצח. כנראה שהוא התבגר קצת. היו גם קריאות ביניים של "הוא שופט, הוא שופט" בשלב הזה. עכשיו אתם יודעים למה ביום שישי לא היה "כוכב נולד".

ולא לשכוח את השירים הגדולים. זה שלמופע קראו "30 שנה לרדיו חזק" לא אומר שאין עוד כמה. אקורד הסיום מבחינתי (למרות שהוא לא היה ההדרן-האחרון-בהחלט) היה ביצוע של יזהר אשדות ודני בסן ל – "ככלות הקול התמונה". היה מדהים כשכל הקהל שר "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו". גם אם לא חובבים גדולים שלהם, אבל שומעים אותם בכיף, ולא יודעים את כל המלים בעל-פה (שזה בדיוק היה המקרה שלי), מומלץ בחום.