רואה וכמעט אינו נראה

התמרמרות קלה נרשמה בפוסט הזה של "לא קוראים לי דרור". היא טוענת (ובצדק רב, אגב) שתרבות הנהיגה בארץ היא לא-משהו-בכלל. ואני דווקא רציתי להתייחס להולכי הרגל, שעושה רושם לפעמים שהם עושים מה-שהם-רוצים-ואז-מה-אם-באה-מכונית.

מעשה שהיה, כך היה. בעודי נוהג לי בגבעת רם חזרה לדירה, אני מבחין בשני אנשים – אחד על המדרכה, ואחד על הכביש, צועדים להם בניחותא. היה די ברור שהם הלכו יחד, והיה גם די ברור שהאחד-שעל-הכביש לא מתכוון כל כך מהר לעלות למדרכה. אז למרות שהוא אדיוט לא דרסתי אותו (אם כי דרווין היה מודה לי כנראה), ולמרות שהוא חבש כיפה לא צעקתי לו שאני שומר עליו ולא אלוהים (לפחות במקרה הספציפי הזה), אבל זה לא היה לעניין. לא פחות עצוב היה שהוא היה מבוגר. אולי זה היה סימן ל – "אני כבר שרדתי מספיק, עכשיו נראה אתכם". רק שהגישה הזו לא עובדת, כשבא מולך אוטו.

באופן כללי, אגב, הולכי רגל נוטים לעשות שטויות לפעמים, כולל ללכת על כבישים ראשיים, לחצות רמזור הולכי רגל באדום ושלל שטויות אחרות. זה שאני לא אמור לדרוס אתכם זה בסדר, אבל מצדכם לפחות תנסו לעשות מאמץ לעזור לי בעניין הזה.