כל המעבדה שלי, פחות או יותר, נסעה לכנס. "פחות או יותר", כי אני ועוד מישהו נשארנו פה. מה שמיד מזכיר את הפתגם "כשהחתול לא נמצא, העכברים חוגגים". או, אם להפוך את המשל לנמשל, "כשהמנחה שלך לא נמצאת, תבוא קצת יותר מאוחר ותעשה את המחקר שאתה רוצה במקום את המחקר שהיא רוצה". אז זה לא לגמרי נכון, ואני עדיין מתעסק גם בדברים הרשמיים – אבל יש לי כל מיני פרוייקטים מעניינים שאני לא מגיע אליהם. אז הנה, הגעתי (והם אפילו, אולי-אולי, נותנים תוצאות. אבל זה עוד רחוק מלהיות סגור). יש לי עוד יומיים-של-חופש-שכזה, אז כנראה שמחר אני אתחיל לעשות את מה שבאמת ביקשו ממני. הייתי אומר "אופס", אבל זה היה מכוון-למדי.
ובעניין החלזונות, חלמתי שאני עובר דירה (מה שהיה-אמור-לקרות-אבל-כבר-לא-בטוח), ובדירה יש ארונות, ועוד קוביה שתלויה לה בסלון (משהו שדומה לאהיל, אבל באמת "ארוני" במובן של ניתן-לפתיחה-ושמים-בו-דברים). וכשפתחתי את זה היו בפנים המון חלזונות ולכלוך כללי שכזה. אז שמתי עליי כפפות והתחלתי להוציא את החלזונות אחד-אחד החוצה. חלקם, אגב, היו דבוקים למדי. איכס.
ועוד משהו על חלומות, הפעם בכיכובו של חתול (אין מה לעשות, חיות גונבות את ההצגה). בעודי נוסע לי במיניבוס (מהסוג שנוסע בשאטל של שדה התעופה עד למטוס, אם אין שרוול שמוביל עד למטוס), יחד עם כל מיני מרצים שהכרתי פעם, מסתבר שיש לי חתול. והוא בסוג של שקית, אבל עם חור ענקי לראש (שום חתולים לא נחנקו במהלך החלום, אל-פחד). רק הכפות שלו היו בעצם קצת לכודות בתוך השקית. אבל אני יודע שהחזקתי אותו מאוד בעדינות. היה גם עוד חלום חתולי באותו לילה (אני לא יודע מה עורר את התגובה הזאת. יש מלא חתולים תמיד בדרך שלי, ולא היה משהו ספציפי ביום ההוא) – אבל הוא כבר נשכח.
בקיצור, עוד יומיים חוזרים לשגרה, פחות-או-יותר. חבל, היה כיף בשבוע-וחצי האלה. אולי בשנה הבאה אני אסע לכנס גם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
