רואה וכמעט אינו נראה

עם כל הכבוד, אין שום סיבה שהאם השכולה של החיילת תדליק משואה ביום העצמאות. הדלקת משואה מקבילה בעיניי (בהבדלים קלים) לפרס מפעל-חיים כזה או אחר, או לנציגות מכובדת של מגזר כזה-או-אחר. יש גבול בעניין הזה. אני לא מתווכח על זה שהיה אסון ושמישהו כנראה צריך לתת עליו את הדין. מכאן ועד משואה, יש הבדל גדול. היה אפשר להסתפק בכמה מלים.

עם כל הכבוד, אין שום סיבה לתת להרוגי השב"ס מהשריפה בכרמל את עיטור המופת. אני תומך לחלוטין בהורים השכולים (של צה"ל) שרוצים להחזיר את העיטור של הילד שלהם. העיטורים האלה קשורים לצה"ל ולפעולות צבאיות (חפשו בויקיפדיה את עיטור המופת). כנ"ל לגבי הנסיון להגדיר אותם כחללי צה"ל ו/או חללי מערכות ישראל. השריפה הזאת לא היתה מלחמה. ההרוגים האלה הם הרבה דברים. "חלל צה"ל" זה לא אחד מהם. אגב, רק ההרוגים קיבלו את עיטור המופת. אלה ששרדו לא קיבלו שום דבר. עוד דוגמה לחוסר ההגיון במקום המוזר הזה.

זה לא מכובד, לא למדינה עצמה ולא לי. אני באמת נעלב מהחוצפה של האנשים שלמעלה, שדורכים בכזאת קלות על דברים שעד עכשיו היו מקודשים. אין עוד הרבה פרות קדושות במדינה הזאת. טקס יום העצמאות ועיטורים צבאיים עדיין חשובים מספיק כדי לא ליצור בהם זילות.