רואה וכמעט אינו נראה

דבלין, כנס, מה רע. אבל לפני דבלין, הייתי צריך לעבור דרך לונדון. ומסתבר שהם קצת היסטריים עם האולימפיאדה הזאת שלהם. צילמו אותי פעמיים שם (בכניסה לבריטניה, וביציאה לאירלנד. ההבדל בין הצילומים היה חמש דקות בערך). בדרך חזור, אגב, חיפשו עליי גופנית. וזה עוד לפני שדיברתי על לחלוץ את הנעליים (אבל כבר התרגלתי לשטות המסויימת הזאת). אפרופו טיסות, אחת מהמנות שהוצעו למכירה (בטיסה הקצרה יותר, מלונדון לדבלין) היתה חומוס עם מקלות גזר. אין פיתות באירלנד, כנראה.

בכל מקרה, הנה אני בדבלין, עם בערך שעה להגיע למלון (כי הכנס כבר אמור להתחיל). לקחתי מונית. במילא הם מחזירים לי את כל הכסף (אני מקווה. ביום ראשון אני אהיה יותר חכם בעניין הזה). הנהג היה חביב, והסביר לי שהוא מנסה לעקוף את כל הפקקים. מסתבר שבדיוק בשבת היתה הופעת-הפרידה-האחרונה-בהחלט של ווסטלייף, בדבלין. עניין של 80,000 איש (בנות, יותר נכון. לא ראיתי נציגים-זכרים) שהלכו לכיוון האצטדיון, ובניגוד לכיוון הנסיעה של המונית.

ככה נראה מרכז הכנסים שהיה בו הכנס (כן, יש לידו גם גשר מיתרים. אין לירושלים פטנט על הדבר הזה):

ובקומה השניה, שלט כניסה. לא להיבהל מצירופי האותיות המוזרים. מדובר, כפי הנראה, בגאלית. מסתבר שכולם חייבים ללמוד אותה באירלנד, אבל הרוב שוכחים. הדיילים בחברת התעופה האירית, לעומת זאת, עדיין יודעים אותה. לקח לי שתי שניות להתרגל ולנסות לא-להבין כי זה לא אנגלית.

הם מאוד פטריוטיים באירלנד. הנה שני בתים עם דגלים. לא נראה לי שזה היה יום העצמאות, אם כי ייתכן שאלה שאריות מאליפות אירופה בכדורגל.

חוצמזה, יש נהר שחוצה את דבלין. גשר המיתרים הוא רק אחד מתוך לא מעט גשרים שעובר את הגשר.

בשדרות שם המון אנשים רצים. מצד שני, גם המון אנשים מעשנים באירלנד. נראה לי שזה מתקזז.

הפאבים, לעומת זאת, נמצאים כמובן בשפע. האחד הזה תמיד היה מלא לחלוטין, אז לא נכנסנו אליו – אבל הוא פוטוגני בכל זאת.

בפאב שכן נכנסנו אליו היה משחק כדורגל. אז הבירה הגיעה מהר, אבל האוכל חיכה לסוף המשחק. אם הייתי יודע יכול להיות שלא הייתי הולך. מצד שני, לראות משחק כדורגל בפאב באירלנד זו חוויה.

ביום האחרון החלטתי שאני חייב לצלם קצת צמחים. זיהיתי במבט חטוף לפחות שישה גוונים שונים של ירוק. לפחות אני יודע שאני לא עיוור צבעים.

חזרתי לארץ, עם קצת אלכוהול ושוקולד מהדיוטי, וקצת עייף. עד הכנס הבא.

נ.ב. הכנס עצמו, אגב, היה מאוד מוצלח. אפילו קצת שאלו אותי על הפוסטר שהבאתי. בכל זאת, צריך איכשהוא להצדיק את הנסיעה הזאת (ולקבל עליה החזר).

עריכה מאוחרת:

1. גיליתי להפתעתי שהפוסט הומלץ כפוסט תמונות (פעם ראשונה שזה קורה לי) - אז תודה לממליצים האלמונים.

2. כמעט נ.ב. - התמונה הירוקה הזאת נלקחה בפארק שהיה הכי קרוב לתחנת האוטובוס בדרך חזרה לשדה התעופה. זה רק אומר משהו על כמה ירוק שם, וכמה זה כמעט עניין של מה-בכך. וזה עוד מבלי לצאת מגבולות דבלין.