רואה וכמעט אינו נראה

בחמש השנים האחרונות מעולם לא הייתי במעבדה ביומולדת. השנה זו השנה האחרונה-בהחלט, ולכן העומס מטורף. יש לי מאמר לסגור, הרצאה עוד שבועיים (שקשורה למאמר), ותזה לכתוב. לא היתה ברירה. קמתי כרגיל והלכתי למעבדה. זה נכון שכינוי החיבה שלה הוא "המכרה", אבל לפעמים נחמד פה. רגעים של התעלות מדעית יוצאת דופן הם נדירים (אם כי בשבוע שעבר היה לי פחות-או-יותר אחד כזה. אני עוד משכנע את המנחה שלי שזה באמת משהו מעניין ולא סתם טעות או משהו ברור-מאליו), ורוב הזמן מדובר בעבודה סטנדרטית למדי. דווקא היום נאלצתי לתכנת על הבוקר. אני נמנע באופן כללי מלתכנת בשעות מוזרות (כמו ממש בבוקר כשאני עייף, או ממש בערב כשאני עייף. זה מתכון ליצירת טעויות שצריך לתקן בשעות שבאמת אפשר לעשות משהו), אבל אי אפשר היה להתחמק. חבל. החגיגות מתוכננות לערב, וגם לסוף החודש.

בכל מקרה, אני עוד חי. ואם נתחשב בגילי המופלג, אני דווקא בסדר. כל המערכות עוד עובדות.