רואה וכמעט אינו נראה

השנה הזו מסתיימת בסימן סיום. התואר תיכף נגמר (שלב הפינג-פונג עם המנחה של התזה בעיצומו, ואחרי זה עוד מאמר או שניים, ואחרי זה זהו), וכבר עברתי טבילת-אש ראשונה בעולם האמיתי – ראיון עבודה (שאפילו היה סביר למדי. מחכה לתשובה סופית אם התקבלתי).

העברתי כבר את פגישת הקבוצה האחרונה שלי (אפילו שתיים – אחת שבהן מתואר המחקר, ואחת עם טיפים אחרונים לעבודה במעבדה), ארוחת הפרידה כבר בשלבי תכנון מתקדמים. מתנת הפרידה למעבדה (מקרר קטן-אך-מספיק) הגיעה היום, אז אני אפילו אספיק ליהנות ממנה קצת.

קולינרית, המשכתי להתקדם. הפרלינים יוצאים לא רע בכלל (לפחות לא שמעתי תלונות באופן אישי. וגם לא מתו). זו תכנית גיבוי לא רעה, אם משהו בקריירה העתידית ישתבש.

הייתי בדבלין, התפעלתי-עד-מאוד מהצבעים הירוקים-עד-מאוד, מהמבטא המגניב (והמובן), ומזה שהפוסטר שלי באמת עניין מישהו. הייתי שמח לנסוע לכנסים של השנה הבאה (אחד בבייג'ין ואחד בברלין - אבל היות ואני כבר לא אהיה סטודנט, זה לא סביר במיוחד).

אפילו היה קצת שלג בירושלים (בדיוק ליום אחד – אבל יש לי עדות מצולמת). לפי החורף הנוכחי, נראה לי שיש סיכוי לא רע לשחזור.

ובסימן המשכיות: עדיין באותה הדירה עם החברה. שרק ימשיך ככה.