רואה וכמעט אינו נראה

הילדה חמודה להפליא. נכון, יש פתגם בערבית שהולך פחות או יותר כמו "גם הקוף בעיני אמו הוא צבי", אז אני מתוכנת אבולוציונית לזה. אבל היא בכל זאת חמודה. ואפרופו אבולוציה, היא די דומה לי כרגע (לפי מקורות נייטרליים למדי, שלא לדבר על קרובי משפחה שלה). אבל זה כדי שהאב יבין שהצאצא שלו. האם יודעת, כי היא זו שהיתה בהריון ועברה את הלידה.

מבחינת שעות שינה אנחנו לא (מאוד) מתלוננים כרגע. למעשה, ייתכן שאנחנו מושאי קנאה של כמה וכמה אנשים שסיפרנו להם על העניין הזה. מצד שני, בימים אלו ממש אני מקבל את הרושם שחל שינוי מאוד מוזר בהרגלי השינה שלה. אנחנו במעקב.

היא עדיין קטנה. ולכן כשהיא בוכה יש שתי אופציות ראשיות. אוכל או חיתול (או, כמו שחבר הגדיר את זה – או הכניסה או היציאה). זה ישתנה בהמשך ויכיל הרבה יותר אופציות (החל מצומי וכלה בשיניים או בגזים), אבל בינתיים עם זה אנחנו מתמודדים בצורה סבירה. אבל לפליטות לא הכינו אותנו. לא לגמרי ברור למה, אבל אצל חלק נכבד מהתינוקות משהו בצנרת של מערכת העיכול לא לגמרי סגור. וזה אומר שמדי פעם פשוט עולה לה אוכל חזרה. זה לא כואב לה וזה לא מפריע לה. זה רק מפריע לנו, שצריכים לכבס לה את הבגדים, שלא לדבר על לנקות את הספה מתישהוא מכל הכתמים החדשים האלה. לכל אלה מביניכם שעוד לא נשואים או עוד לא עם ילדים – ספות בהירות לא יישארו בהירות הרבה זמן אם וכאשר יהיה לכם עוד מישהו קטן בבית.

בינתיים חלוקת העבודה שלנו לא לגמרי שוויונית אבל עובדת. בבוקר המוקדם זה התור שלי, ואז אני כבר זז לעבודה. איכשהוא עדיין מצליחים גם לבצע מטלות ביתיות סטנדרטיות כמו בישול וכביסה. מפתיע לטובה. מצד שני, אנחנו חייבים לאכול וכל הזמן לקנות זה לא משתלם כלכלית.

בינתיים הולך סביר. המשך יבוא.