רואה וכמעט אינו נראה

אני מצטער, זה היה רעיון של חמותי.

חשבתי להכין חולצה כזאת למטוס, אבל ויתרתי. איכשהוא מצאתי את עצמי נגרר לדבר הזה, שהתחיל בתור חגיגה משפחתית (לא של הצד שלי, שיהיה ברור. אנחנו לא עושים דברים כאלה. לראות אחד את השני ליומיים זה בדרך כלל הרבה יותר מדי. פה מדובר על קצת יותר משבוע. ברצף). אבל הנה כמה טיפים חיוניים למקרה שאירוע מהסוג הזה ייפול גם עליכם.

א.      וודאו שוייז באמת יודעת איפה המלון. להסתובב שעה-שעתיים יותר מהמתוכנן ביערות אפלים, שברור לחלוטין כשרואים אותם מאיפה האחים גרים שאבו את הרעיונות שלהם זה לא כיף. אגב, האחיינית שלי בת השש פחדה מהם עד מאוד ביום הראשון.

ב.      תכננו היטב את האוכל. היינו לא מעט מבוגרים, ולא מעט ילדים, והיה צורך לתאם היטב מתי אוכלים, איפה, וכמה. הסופר הקרוב שם קיבל מחזור כספים חודשי מהשבוע שהיינו שם. אגב, נשארה גבינה לבנה בשפע. אם מישהו יעבור שם, הוא מוזמן לקחת.

ג.       תשאירו מקום לספונטניות. רק בגלל שהבטיחו משהו לילדות קטנות, לא צריך בהכרח לקיים. עיינו ערך, "חייבים שיט כי הבטחנו, ועכשיו מסתבר שאין רכבת חזרה אז ניקח אוטובוס עם עגלה והמון אנשים נורא מנומסים שלא יתנו לכם לשבת למרות הילדה שאתם סוחבים". אגב, בסוף כן קיבלנו מקום לשבת. בזכות תיירת.

ד.      לצלם, לצלם, לצלם. לא בשביל הילדה. היא לא תזכור כלום מכל הדבר הזה בכל מקרה. לצלם כי זאת הזדמנות קצת לברוח מכולם וכי לא יכולות לצאת תמונות לא טובות לאורך זמן. חוצמזה, זה כיף.

ה.      לשים לב למזג האוויר. הסתיו האירופאי קרוב יותר לחורף הישראלי ממה שנדמה. אגב, הסתיו הישראלי קרוב לקיץ האירופאי. איזה כיף לחזור מעשר מעלות ביום וחמש בלילה לעשרים פלוס.

ו.        לעשות טבלת ייאוש. בסוף חוזרים לארץ. אגב, הדיוטי בחו"ל יקר. אם אתם הולכים על קניות ולא בסופרים מקומיים, כבר עדיף בנתב"ג.

בהצלחה.