רואה וכמעט אינו נראה

אולי שמות של מבצעים בדרך-כלל נקבעים ע"י מחשב, אבל די בטוח ש - "עופרת יצוקה" נקבע באופן יותר אנושי. הנה עוד כמה אפשרויות בהתאם לתזמון.

ראש השנה: "תפוח בדבש" נפסל כי זה לא הגיוני. אז אולי "שייתמו", או "שיסתלקו" (משהו עם לאכול תמר ולברך "שייתמו כל שונאינו").

סוכות: "לולב ברוח", או "ערבה בוכיה".

חנוכה: חוץ מזה שכבר היה "עופרת יצוקה", אפשר "באנו חושך לגרש", או "אור איתן".

ט"ו בשבט: "זעקת האילנות".

פורים: מפתה לקרוא למבצע "ויזתא". אבל משהו כמו "אהבת מרדכי" אולי יותר יתאים.

פסח: הכי קל – "זרוע נטויה". מי שרוצה דימוי הגנתי במקום התקפי – "מצה שמורה".

יום העצמאות: "על האש". מי שממש נרתע מהכוחניות הלא-מרומזת, יכול לקרוא למבצע "מגן דוד".

ל"ג בעומר: "חץ וקשת", או "אש אש מדורה".

יום ירושלים: "הפקדתי שומרים".

שבועות: אחרי שפסלתי את "עוגת גבינה", אפשר להישאר עם "הבאנו ביכורים" (כלי נשק שמעולם לא נראו קודם).

ובגלל שבדרך-כלל אנחנו עושים מבצעים בימים שהעולם עסוק בדברים אחרים, הנה כמה שמות לאירועים עולמיים.

מונדיאל: "פנדל גול זה גול" (קרי, קסאם-כיפת ברזל זה יירוט).

אולימפיאדה: "טקס סיום", או "ריצת מרתון" (כדי שהעם יידע שזה לא יסתיים תוך יומיים).

חג המולד: "מתנה בגרב".

פסחא: "ביצי הפתעה".

להתראות במבצע הבא. אולי יקראו לו "ויזתא".

שנה טובה (לפחות יחסית לקודמות) היתה לגלעד שליט. ובאמת הגיע הזמן שתהיה לו אחת כזאת.

שנה רעה היתה לתקשורת הישראלית. מעריב וערוץ 10 בקשיים (ערוץ 10 סתם כי לא אוהבים אותו. החוב של רשות השידור הרבה יותר גדול, והיא עדיין באוויר בלי בעיות רציניות, ומעריב כי גם לנוחי דנקנר, כמו לטייקונים אחרים, היתה שנה רעה), ומי שנשאר זה בעיקר ישראל היום (שמבצע את אותה פונקציה של עיתונים רשמיים במדינות ערב. וזו לא השוואה חיובית במיוחד).

אם בבידור עסקינן, הרי שהשנה (וגם זו שתבוא, יש להניח) היתה טובה גם לאיתי שגב ולבוקי נאה. איתי תורג'מן (ואיתו גם אנה וענת), לעומת זאת, יצא מהישרדות לא-משהו-בכלל. תדמית זה דבר שקשה לתקן.

הריאליטי הקלאסי גם לא נהנה במיוחד. כוכב נולד מדרדרת-והולכת (באמת שלא ראיתי יותר מאשר את פרקי האודישנים. עושה רושם שהנבחרת השנה היתה אנמית במיוחד), וענייני תקציב, כמו תמיד, יעמידו בסימן שאלה את ההפקות הגרנדיוזיות. עושה רושם שבסוף נישאר עם מאסטר שף (אני דווקא מחבב את אייל שני. אם מתייחסים אליו בתור פילוסוף קולינרי, זאת אומרת).

בספורט, הנבחרת האולימפית שלנו לא עמדה בציפיות. הנבחרת הפראלימפית לעומת זאת, סיפקה את הסחורה (כמו תמיד, יש לציין). גם נבחרת הכדורגל שלנו לא בשיאה כרגע. נבחרת הכדורסל עלתה לאליפות אירופה (בניגוד לכדורגל, בכדורסל אנחנו בסדר גמור).

המחאה החברתית לא צלחה השנה כמו בשנה שעברה. אנשים התעייפו. גם לראות שלא יוצא מזה כלום לא עזר. אלה היו חדשות טובות מאוד, אגב, לראש הממשלה שלנו.

היתה שנה רעה גם למשטרה ולבטחון האישי שלנו, כשאנשים שיכורים-ושאר-ירקות הורגים אחרים על ימין ועל שמאל.

לצה"ל אני פחות דואג. כיפת ברזל הוכיחה את עצמה יפה מאוד (וקרדיט מגיע, למיטב ידיעתי, גם לשר הבטחון לשעבר פרץ על התמיכה בפרוייקט).

שנה טובה, ושלא תיתקעו בפקקים בערב החג (או בכלל. אלא אם כן נסעתם על כביש 22, ואז הודיעו שכדאי לחזור לכביש 4. מי תיאר לעצמו שאנשים ירצו לנסוע בכביש החדש שסללו שאמור לקצר את זמן הנסיעה בשעה).

נ.ב. אימצתי את מוחי למצוא ראשי תיבות לתשע"ג. כל מה שמצאתי הוא "תהיה שנת עוצמות גדולות". עוד לא החלטתי אם לטובה או לרעה. אם תחליפו "עוצמות גדולות" ב – "עצבות גדולה" יהיה רע יותר, ואם תחליפו ב – "עליצות", אז יהיה שמח. תחליטו אתם.

עם כל הכבוד, אין שום סיבה שהאם השכולה של החיילת תדליק משואה ביום העצמאות. הדלקת משואה מקבילה בעיניי (בהבדלים קלים) לפרס מפעל-חיים כזה או אחר, או לנציגות מכובדת של מגזר כזה-או-אחר. יש גבול בעניין הזה. אני לא מתווכח על זה שהיה אסון ושמישהו כנראה צריך לתת עליו את הדין. מכאן ועד משואה, יש הבדל גדול. היה אפשר להסתפק בכמה מלים.

עם כל הכבוד, אין שום סיבה לתת להרוגי השב"ס מהשריפה בכרמל את עיטור המופת. אני תומך לחלוטין בהורים השכולים (של צה"ל) שרוצים להחזיר את העיטור של הילד שלהם. העיטורים האלה קשורים לצה"ל ולפעולות צבאיות (חפשו בויקיפדיה את עיטור המופת). כנ"ל לגבי הנסיון להגדיר אותם כחללי צה"ל ו/או חללי מערכות ישראל. השריפה הזאת לא היתה מלחמה. ההרוגים האלה הם הרבה דברים. "חלל צה"ל" זה לא אחד מהם. אגב, רק ההרוגים קיבלו את עיטור המופת. אלה ששרדו לא קיבלו שום דבר. עוד דוגמה לחוסר ההגיון במקום המוזר הזה.

זה לא מכובד, לא למדינה עצמה ולא לי. אני באמת נעלב מהחוצפה של האנשים שלמעלה, שדורכים בכזאת קלות על דברים שעד עכשיו היו מקודשים. אין עוד הרבה פרות קדושות במדינה הזאת. טקס יום העצמאות ועיטורים צבאיים עדיין חשובים מספיק כדי לא ליצור בהם זילות.