רואה וכמעט אינו נראה

אז בחרתם אולם. ואפילו קייטרינג. עכשיו הגיע הזמן לבחור עוד נותני שירות חשובים.

טבעות: טבעות זה אחד הדברים הבודדים שלא תלויים באולם ובתאריך. ברמת העקרון (למרות שעוד לא שמעתי על מישהו שעשה את זה) אפשר לקנות אותן הרבה זמן מראש. בפועל – זה בדרך-כלל קורה בערך חודש-חודשיים לפני התאריך. חשוב לא לגרור את זה, כי לוקח זמן להכין את הטבעות (שלא לדבר על האפשרות שתזדקקו לתיקון מידה. אם כי זה לא אמור לקרות אם הצורף יודע מה הוא עושה).

בניגוד לטבעות, חשוב להתחבר (ברמה האישית) לספקים שיהיו בזמן האירוע (מאפרת/שיער, דיג'יי, צלמים) – הם ילוו אתכם חלק נכבד מהיום (בטח הצלמים, שיהיו מההתחלה ועד הסוף, אבל גם המאפרת), והם חייבים להתאים לדרישות שלכם (דיג'יי, בעיקר).

מאפרות (זה בדרך בכלל בנות ולא בנים) תמיד באות עם איפור נסיון (שעלותו מתקזזת מהמחיר הסופי, במידה ובחרתם בו), וחשוב שהיא לא תהיה לחוצה ולא תהיה מלחיצה. גם ככה יש מספיק בלגן ביום החתונה, ולא צריך להוסיף לו עוד.

עם דיג'יי הקליק צריך להיות יחסית מיידי. אם אתם לא מתחברים לסגנון המוסיקלי שלו (ולהיפך), תחפשו אחד אחר. יגיע גם הזמן לחשוב על שירי החתונה המרכזיים (הליכה לחופה, שבירת כוס, וריקוד ראשון, אם תעשו אחד כזה). לנו היו מאוד חשובות המלים, ולכן פסלנו מיד את השיר "היום" של אהוד בנאי (שתמיד מזכיר לי בעל מכה). באותה מידה פסלנו אי-אילו שירים אחרים, וביקשנו שירים אחרים באופן ספציפיים. לכל השאר – סמכנו על הדיג'יי שלנו. אתם אולי יכולים, אבל לא רוצים, לתכנן פלייליסט שיימשך שעות. תנו לו לעשות את העבודה שלו.

עם הצלם גם חשובה האינטראקציה, וכדאי לא להגזים עם האופציות הנוספות. שמענו על כל מיני דברים כמו מצלמות רחף שנראו לנו מיותרות למדי. תמונות יגיעו לרוב כמה שבועות אחרי החתונה, ואז יגיע שלב הסינון, לקראת האלבום הסופי. סיפרו לנו שזה יכול לקחת כמה חודשים, אנחנו מקווים שבמקרה שלנו זה ייקח פחות.

רב. רב זה דבר חשוב, בהנחה שאתם רוצים את העסק האורתודוקסי. הייתי ממליץ על צוהר, אבל לא עברנו דרכם. תצטרכו גם להחליט אם אתם רוצים רב אשכנזי, ספרדי או תימני (או שלא איכפת לכם בכלל), והכי חשוב – כמה סטנדאפיסט אתם רוצים שהוא יהיה (או במלים אחרות: כמה החופה הולכת להימרח). שלנו סגר את העסק יחסית בזריזות, והיינו מאוד מרוצים. ואם גם בענייני דת עסקינן, לא לשכוח תעודות רווקות (כל אחד במועצה הדתית שהוא רשום אליה לפי תעודת הזהות, או ביחד אם אתם דרך צוהר), הדרכת כלות, וטבילה במקווה יום לפני.

טיפ אחרון בעניין הספקים: אין לכם מה להפסיד מלבדוק את רשימת המומלצים של האולם. בדרך כלל מדובר בהנחה משמעותית, והאנשים שם לא בהכרח לא יודעים מה הם עושים.

בחלק השלישי והאחרון: יום החתונה עצמו, קצת סידורים של אחר-כך.

מזל טוב! החלטתם להתחתן. עכשיו מתחיל שלב הארגונים.

בשלב הראשון, ארגנו לכם רשימת מוזמנים (של שני הצדדים יחד, ועם החברים). בעוד שרשימות כאלה נועדו להשתנות, לפחות תקבלו מושג על כמות האנשים שתוזמן. למה זה חשוב? כדי שתוכלו להתחיל לחפש אולם. אם החתונה קטנה, לא תרצו (וגם אף אחד לא יסכים) אולם שמתאים לאירועים המוניים, ולהיפך.

אז אחרי שהבנתם שיש לכם (200, 300, 500, השלימו את החסר) איקס אנשים, תחשבו גאוגרפית איפה למקם את האירוע. אחרי שהבנתם את גבולות הגזרה שלכם, לכו ל – mit4mit (האתר הכי מוצלח שראינו, אבל יש גם אחרים) ותחפשו אולם מתאים. לפני שאתם מתנפלים על אולם עם המלצות חמות באיזור המתאים, תיכנסו גם לאתר משרד הפנים (http://www.moin.gov.il/OfficeUnits/BuildingSupervisionNationalUnit/Pages/GaneyIruim.aspx) ותוודאו שלאולם שהתעניינתם בו יש רשיון. יכול להיות שאם לא, מדובר ברשיון זמני שפג תוקפו או סתם בעיות בירוקרטיות. מצד שני, יכול להיות (כמו ששמעתי מיד-שניה-אבל-אמינה) שיהרסו את האולם ביום החתונה, וגם את זה אתם לא רוצים. בחירה שלכם.

אגב, במקום לרדוף אחרי ספקים ושאר-ירקות, לכו ל – "צור קשר" שלהם באתר. אם הם לא חוזרים אליכם, רוב הסיכויים שאתם לא מתאימים להם (תאריכים תפוסים, כמות קטנה מדי של אנשים וכו'). אם אתם ממש מתעקשים, תתקשרו אתם אליהם. אני הייתי בדעה שהם צריכים לרדוף אחריי. באופן כללי זה עבד.

כשאתם הולכים לראות אולמות, קחו איתכם איזה מבוגר אחראי. לא בגלל שאתם לא רציניים, אלא בגלל שתקבלו עוד חוות דעת על המקום. בכל זאת, רוב הסיכויים שיהיו שם לא מעט אנשים מבוגרים יותר מכם. זה יהיה גם הזמן הנכון לשקול אם אתם רוצים חתונת שישי-צהריים. זה נוטה להוזיל מאוד את המחיר, עם הסיכון שהאירוע יהפוך לסוג של מסיבת קוקטייל. כמובן שגם היום בשבוע והחודש ישפיעו פלאים על המחיר. תנו להם להסביר לכם את הכל בהרחבה. אלה אנשי מקצוע, והם בדרך כלל לא מפספסים פרטים. כדאי לוודא שהמחירים כבר כוללים מע"מ, ומה בדיוק כוללות חבילת העיצוב וחבילת התאורה וההגברה. יש שם נטייה מצערת לתת פחות מדי דברים בחבילה הבסיסית, ואז צריך לשדרג אותה כהוגן.

לעתים קרובות למדי, אולמות באים עם קייטרינג משלהם. במקרה כזה, העבודה שלכם תהיה קלה יחסית. ולפעמים תוכלו לבחור (מתוך קבוצה שהיא יותר גדולה מאחד). בכל מקרה, אחרי שהתבייתם על אולם, הגיע זמן הטעימות. שני טיפים: אל תבואו שבעים, ותביאו איתכם עוד כמה אנשים, רצוי לפחות שניים בגיל ההורים, כי גם למבוגרים מגיע לאכול משהו טעים. אגב, יש המון מקום למיקוח, בעיקר בסגנון של "טוב, אז נפרגן לכם בעוד מנה בקבלת פנים". אגב, שם נתקלתי בפעם הראשונה במונח "אפטר-פארטי", במובן של עוד אוכל (ממש בשרי) שמוגש באמצע הריקודים. מסתבר שזה בשביל שאנשים יוכלו להמשיך לשתות בלי להשתכר. תצטרכו להחליט אם זה מתאים לכם או לא. בר אלכוהול (תוצרת חוץ) במקרה שלנו כבר הגיע עם הקייטרינג, אבל פה ייתכן שתצטרכו להוציא עוד קצת כסף מהארנק (משהו כמו עוד עשרה-עשרים שקלים לאורח). בענייני אלכוהול, ניתן גם לשדרג עצמאית את הבר בדרך כלל. ייתכן ותצטרכו לשלם "דמי חליצה" או משהו כזה בשביל בקבוקים שהבאתם והבר פותח. תשקלו גם לשים איזה חבר אחראי שיבדוק מה קורה עם הבקבוקים האלה בזמן אמת.

בחלק ב': עוד ספקים.

(זהירות: ארוך, חסר פרטים עסיסיים, אבל עם פואנטה)

בראשית היתה א'. א' היתה אז עולה חדשה, ושנינו היינו באותה שכבה ביסודי. כיאה לילדים בגיל הזה, אולי "מערכת יחסים" זה מוגזם, אבל בהחלט בילינו יחד זמן מעבר ללימודים. אמנם בעיקר במשחקי שחמט, אבל בכל זאת. הקשר הזה, אגב, נגדע באכזריות כשהיא עברה דירה (הרחק מהאיזור) בשנה שאחרי.

בתיכון זו היתה בעיקר ח'. במשך פחות-או-יותר שלוש שנים, היינו יחד. בעיקר במובן הביתי (ההורים שלה אהבו אותי עד-מאוד). בין-לבין היו כמה דייטים נוספים, שלא הבשילו לכדי שום-דבר-מעניין.

תקופת הצבא, אולי למרבה ההפתעה, היתה יבשה למדי. חוץ מכמה דייטים עם ח', שהתבררה יחסית מהר כעפרון לא-מחודד-במיוחד, אין אירועים יוצאי דופן.

בתואר הראשון נתקלתי ב – ל', שהיתה הראשונה לשבור לי את הלב (תהליך שנעשה ביסודיות).

התואר השני, לעומת זאת, היה תקופה מחוסרת אירועים לחלוטין. התרכזתי בלסיים אותו.

בתואר השלישי היתה החלטה אסטרטגית לצאת ולעשות משהו מועיל עם עצמי. בהתאם לכך, ובאופן מפתיע, היו לא מעט דייטים. היו א' ו – א', שגם חלקו את אותו שם ממש, ולא רק את האות הראשונה. עם ה-א' הראשונה לא הלך משהו (שלא לדבר על זה שזה עבר דרך שלוש חוליות מקשרות), עם ה-א' השניה זה נמשך משהו כמו חודש. כאן הגיעה ל' (דרך ישראבלוג, אגב) – וכמו ה – ל' הקודמת, גם היא שברה לי את הלב היטב. ה' נמצאה דרך פייסבוק של חבר, גם מ', ס' דרך סוג-של אתר היכרויות (ונתנה הצעה שהיה קשה לסרב לה אבל סירבתי בכל זאת), מ' שוב דרך פייסבוק של חברה (אני מרגיש תבנית חוזרת), ו – נ' בשידוך של חברה. נ' היה סיפור שכבר סופר בעבר, אבל בקצרה – המיתולוגי שלה הציע לה נישואין, ואני בשלב הזה החלטתי לוותר. ד' היה דייט אחד, נ' היתה נסיון מעניין (דרך הבלוג) שלא הבשיל לכדי מערכת יחסים, ואז הגיעה א'. היא הגיעה בשידוך, ועם הפרש גילאים קצת גדול, אבל כנראה שמשהו עבד שם – החלטנו להתחתן. ספירת הלייקים בפייסבוק ממשיכה לעלות, ואנחנו ממשיכים לארגן. מסתבר שחתונה זה דבר מסובך.