רואה וכמעט אינו נראה

בחמש השנים הקודמות, עשיתי לי כרטיס חופשי-סטודנטיאלי של אגד (נכון שיש לי אוטו, אבל אין לי כוח לחניות ולפקקים של הבוקר, ואוטובוס הוא דרך נוחה וזולה, וגם יותר ידידותית לסביבה, להגיע למעבדה). התהליך היה מאוד פשוט – ממלאים טופס באינטרנט (שכולל תשלום-לא-סמלי-אבל-לא-נורא-בכלל), באים איתו ועם אישור לימודים, ומקבלים איזה כרטיס פלסטיק שמראים לנהג.

עם הכנסת הרב-קו לשימוש, החליטו אי-שם-למעלה שגם ההתקנה של חופשי-סטודנט תהיה עליו. עד כאן, הכל טוב ויפה. אלא שמשרד התחבורה החליט להוסיף עוד איזהשהיא הנחה לסטודנטים בנסיעות שגם מחוץ לאיזור האוניברסיטה שלהם, וזה הצריך, מסתבר, חשיבה מחדש אצל אגד (אם אפשר לקרוא לזה "חשיבה"). רב-קו מונפק, בהנחה שטרחת להגיד להם שאתה סטודנט, עם סטטוס "סטודנט". לצורך כל ההנחות (גם באיזור הלימודים וגם בכלל), נדרש סטטוס "סטודנט-פלוס" – שאותו צריך לשנות בנפרד. התאריך המקורי של הכנסת הכרטיסים החדשים היה 15.10, אבל בגלל כל ענייני הסטטוסים האלה, הוא שונה ל – 24.10 – שבוע לפני תחילת הלימודים. וזה יצר עומס מטורף בירושלים (וגם במקומות אחרים). מה שקרה זה שאלפי סטודנטים ניסו ביום הראשון לשנות סטטוס. מדובר בשתי עמדות שמאפשרות לעשות את זה, וכל מה שהן צריכות לעשות זה לסרוק תעודת סטודנט, אישור לימודים, אישור תשלום, ולעשות איזה משהו קטן על הכרטיס. ההטענה, אגב, עוברת בצורה הרבה יותר חלקה ומהירה. בעוד שהחברה שלי נתקעה למשהו כמו שש שעות, באתי היום (יומיים אחרי ההתחלה), וחיכיתי רק ארבע שעות וחצי – אבל באתי מוקדם (כשעוד היו מספרים הגיוניים, כמו 550 בערך). מי שהגיע קצת אחרי הגיע כבר לאיזור ה – 800, שלא לדבר על אלה שקיבלו שוב מספרים נמוכים אבל בגלגלת השניה של המספרים (אלה עם הצבע הירוק במקום האדום).

כל מה שאגד היו צריכים לעשות זה לתאם את הכל דרך האינטרנט (כולל משלוח קבצים סרוקים, אלוהים יודע למה הם מתעקשים שצילום תעודת זהות לא מספיק אם במילא הם סורקים אותה בעצמם), ולקבל חזרה בדואר (או למתעקשים, בתחנות ההנפקה) כרטיס מוכן.

אגב, היו נסיונות להקים עוד עמדות שינוי סטטוס ברחבי העיר. סיפורים מיד-ראשונה טענו בתוקף ששינוי הסטטוס שם לא הצליח, והם נאלצו לחזור לתחנה המרכזית ולעמוד גם שוב בתור בשביל הפרוצדורה הזאת.

וזה שאגד מאשימים את משרד התחבורה בבלגן זה נחמד, אבל חברת "דן" בכל זאת התחילה עם זה כבר לפני שבועיים. ועוד משהו בעניין תאריכי היעד: הכרטיס השנתי של השנה שעברה עוד היה אמור להיות בתוקף בשבועיים האלה – אבל ההוראה לא הגיעה לנהגים (או לפחות לא לכולם) – ולחלק מהאנשים פשוט לקחו את הכרטיס השנתי הקודם ואמרו להם שהם חייבים לשלם.

ובלי קשר, מסתבר שבירושלים החליטו שכל כרטיסיות הנייר יהפכו ללא-תקפות בתחילת נובמבר, אז כל העולם ואחותו גם צריכים להנפיק כרטיס (ללא קשר לשינוי הסטטוס של הסטודנטים) – מה שמייצר עוד בלגן.

כמו שכתבתי במקום אחר (תנחשו איזה): הרבה יותר קל לשנות סטטוס בפייסבוק מאשר את הסטטוס הזה, ואני לא מבין למה.

אחרי שנים של קריאת טוקבקים (ומקרים ספורים בלבד, של פחות מאצבעות-יד-אחת של תגובות), הנה כמה תצפיות. כרגיל, נכתב בלשון זכר אבל מתייחס לשני המינים.

1א. ההוא שכותב "אני ראשון" בדרך-כלל יהיה לפחות רביעי, אם לא יותר.

1ב. כלל מספר 1 לא תקף לכאלה שהמערכת מייצרת בעצמה או לכאלה שהמערכת חפצה ביקרם. דוגמה ותיקה: "דוד" של ynet (שהיה מגיב באופן קבוע, ועם הרבה שגיאות כתיב, על כתבות הספורט שם ודמבר גם על הקובה של אשתו). דוגמה מעודכנת יותר: "עמיתוש" של nrg (אני לא מוכן להישבע שהיא לא קיימת, אבל לא יכול להיות שהלקסיקון שלה מסתכם במלה "מהממת". בעצם, יכול להיות שהמלה "לקסיקון" גדולה עליה).

2. טוקבק שהכותרת שלו היא "כנסו", יכיל בתוכו את המלה "צאו". אין מה לראות שם. וגם אם כן, הכותרת הזאת לא עוזרת.

3א. תמיד יהיה מישהו שיתקוף את "הסמולנים" (שימו לב לשגיאת הכתיב הנפוצה-עד-מאוד), בכל פעם שמישהו יגיד מלה רעה על הימין.

3ב. סעיף 3א' לא תקף לאתר של "הארץ".

4א. בכל כתבה על משהו רע שקורה בחינוך, מישהו כבר יגיד שבחינוך החרדי זה לא קורה.

4ב. בתגובה לאותו אחד עם החינוך החרדי, תהיה תגובה של "אבל אתם לא מדווחים על אלימות במשפחה, ובאופן כללי אתם פרזיטים".

5א. בכל כתבה על תגלית מדעית, מישהו יעיר שנפלאים הם מעשי האל.

5ב. זה מיד יתחיל דיון סוער על אבולוציה, קופים, ושאר ירקות.

6. על כל פיגוע מישהו יגיב תחת השם "אחמד" ויתנצל בשם הערבים.

7. מישהו תמיד יכתוב ש – "בלינוקס זה לא היה קורה" (בזמן האחרון רואים את זה פחות. מזל).

8. בכתבות רכילות, מישהו יגיב רק כדי לומר שזה לא מעניין (אז למה נכנסת לשם אם זה לא מעניין אותך?).

9. יש המון טוקבקיסטים בתשלום. קל לזהות אותם – הם אלה שמפרסמים דברים, או לחילופין אלה שהולכים נגד הזרם בצורה משונה מדי. לרוב גם זמן התגובות שלהם קרוב מדי אחד לשני. הם גם יקבלו תגובות של "פרסומת".

10. כל אלה שאומרים שטוקבקים לא מעניינים אותם, ושהם בכלל לא קוראים אותם – משקרים.

אני לא יודע כמה אנשים שמו לב לזה, אבל בימים האחרונים בפייסבוק די הרבה בנות שינו את הסטטוס שלהן ל – "אוהבת את זה על (הכנס שם עצם אקראי כאן)".

מסתבר שהדבר הזה הוא תרגום (או עברות, או איך-שלא-תקראו לזה) של קמפיין של האגודה למלחמה בסרטן הבריטית להעלאת המודעות לסרטן השד, והסטטוס ההוא אמור בעצם לציין את המקום שבו אותה אישה אוהבת לשים את התיק שלה (ו – ynet דיווחו על זה כבר).

ואני שואל, מה לעזאזל הקשר בין סרטן השד (שהעלאת המודעות אליו היא אכן דבר חשוב) לבין השטות הזאת, כשאף אחד לא באמת מבין בכלל על מה מדברים (ויש להניח שאם מדובר בזכר טיפוסי, עולות בו מחשבות מאוד-מאוד שונות מאשר סרטן השד)?

אם מישהו, או מישהי, או מישהם, רוצים לייצר קמפיין – אנא להפוך אותו לרלוונט ואינפורמטיבי. העובדה שקראתי סטטוס הזוי בפייסבוק לא תגרום לי (או לבחורה, שאמורה להפנים את המסר ולערוך את הבדיקות העצמיות) לעשות משהו קונסטרוקטיבי בנושא. אז גם אם זה חתרני ומגניב, ומייצר סקסיות, הקמפיין לא רלוונטי. אלמלא הייתי קורא ממקורות חיצוניים על מה כל המהומה, עד עכשיו לא הייתי מבין את זה. אין לי בעיה עם פרוייקטי סטטוסים מכל סוג שהוא – אבל לנסות לקשר את זה לסרטן לא עובד. מצטער.