רואה וכמעט אינו נראה

מזל טוב! החלטתם להתחתן. עכשיו מתחיל שלב הארגונים.

בשלב הראשון, ארגנו לכם רשימת מוזמנים (של שני הצדדים יחד, ועם החברים). בעוד שרשימות כאלה נועדו להשתנות, לפחות תקבלו מושג על כמות האנשים שתוזמן. למה זה חשוב? כדי שתוכלו להתחיל לחפש אולם. אם החתונה קטנה, לא תרצו (וגם אף אחד לא יסכים) אולם שמתאים לאירועים המוניים, ולהיפך.

אז אחרי שהבנתם שיש לכם (200, 300, 500, השלימו את החסר) איקס אנשים, תחשבו גאוגרפית איפה למקם את האירוע. אחרי שהבנתם את גבולות הגזרה שלכם, לכו ל – mit4mit (האתר הכי מוצלח שראינו, אבל יש גם אחרים) ותחפשו אולם מתאים. לפני שאתם מתנפלים על אולם עם המלצות חמות באיזור המתאים, תיכנסו גם לאתר משרד הפנים (http://www.moin.gov.il/OfficeUnits/BuildingSupervisionNationalUnit/Pages/GaneyIruim.aspx) ותוודאו שלאולם שהתעניינתם בו יש רשיון. יכול להיות שאם לא, מדובר ברשיון זמני שפג תוקפו או סתם בעיות בירוקרטיות. מצד שני, יכול להיות (כמו ששמעתי מיד-שניה-אבל-אמינה) שיהרסו את האולם ביום החתונה, וגם את זה אתם לא רוצים. בחירה שלכם.

אגב, במקום לרדוף אחרי ספקים ושאר-ירקות, לכו ל – "צור קשר" שלהם באתר. אם הם לא חוזרים אליכם, רוב הסיכויים שאתם לא מתאימים להם (תאריכים תפוסים, כמות קטנה מדי של אנשים וכו'). אם אתם ממש מתעקשים, תתקשרו אתם אליהם. אני הייתי בדעה שהם צריכים לרדוף אחריי. באופן כללי זה עבד.

כשאתם הולכים לראות אולמות, קחו איתכם איזה מבוגר אחראי. לא בגלל שאתם לא רציניים, אלא בגלל שתקבלו עוד חוות דעת על המקום. בכל זאת, רוב הסיכויים שיהיו שם לא מעט אנשים מבוגרים יותר מכם. זה יהיה גם הזמן הנכון לשקול אם אתם רוצים חתונת שישי-צהריים. זה נוטה להוזיל מאוד את המחיר, עם הסיכון שהאירוע יהפוך לסוג של מסיבת קוקטייל. כמובן שגם היום בשבוע והחודש ישפיעו פלאים על המחיר. תנו להם להסביר לכם את הכל בהרחבה. אלה אנשי מקצוע, והם בדרך כלל לא מפספסים פרטים. כדאי לוודא שהמחירים כבר כוללים מע"מ, ומה בדיוק כוללות חבילת העיצוב וחבילת התאורה וההגברה. יש שם נטייה מצערת לתת פחות מדי דברים בחבילה הבסיסית, ואז צריך לשדרג אותה כהוגן.

לעתים קרובות למדי, אולמות באים עם קייטרינג משלהם. במקרה כזה, העבודה שלכם תהיה קלה יחסית. ולפעמים תוכלו לבחור (מתוך קבוצה שהיא יותר גדולה מאחד). בכל מקרה, אחרי שהתבייתם על אולם, הגיע זמן הטעימות. שני טיפים: אל תבואו שבעים, ותביאו איתכם עוד כמה אנשים, רצוי לפחות שניים בגיל ההורים, כי גם למבוגרים מגיע לאכול משהו טעים. אגב, יש המון מקום למיקוח, בעיקר בסגנון של "טוב, אז נפרגן לכם בעוד מנה בקבלת פנים". אגב, שם נתקלתי בפעם הראשונה במונח "אפטר-פארטי", במובן של עוד אוכל (ממש בשרי) שמוגש באמצע הריקודים. מסתבר שזה בשביל שאנשים יוכלו להמשיך לשתות בלי להשתכר. תצטרכו להחליט אם זה מתאים לכם או לא. בר אלכוהול (תוצרת חוץ) במקרה שלנו כבר הגיע עם הקייטרינג, אבל פה ייתכן שתצטרכו להוציא עוד קצת כסף מהארנק (משהו כמו עוד עשרה-עשרים שקלים לאורח). בענייני אלכוהול, ניתן גם לשדרג עצמאית את הבר בדרך כלל. ייתכן ותצטרכו לשלם "דמי חליצה" או משהו כזה בשביל בקבוקים שהבאתם והבר פותח. תשקלו גם לשים איזה חבר אחראי שיבדוק מה קורה עם הבקבוקים האלה בזמן אמת.

בחלק ב': עוד ספקים.

עם כל הכבוד, אין שום סיבה שהאם השכולה של החיילת תדליק משואה ביום העצמאות. הדלקת משואה מקבילה בעיניי (בהבדלים קלים) לפרס מפעל-חיים כזה או אחר, או לנציגות מכובדת של מגזר כזה-או-אחר. יש גבול בעניין הזה. אני לא מתווכח על זה שהיה אסון ושמישהו כנראה צריך לתת עליו את הדין. מכאן ועד משואה, יש הבדל גדול. היה אפשר להסתפק בכמה מלים.

עם כל הכבוד, אין שום סיבה לתת להרוגי השב"ס מהשריפה בכרמל את עיטור המופת. אני תומך לחלוטין בהורים השכולים (של צה"ל) שרוצים להחזיר את העיטור של הילד שלהם. העיטורים האלה קשורים לצה"ל ולפעולות צבאיות (חפשו בויקיפדיה את עיטור המופת). כנ"ל לגבי הנסיון להגדיר אותם כחללי צה"ל ו/או חללי מערכות ישראל. השריפה הזאת לא היתה מלחמה. ההרוגים האלה הם הרבה דברים. "חלל צה"ל" זה לא אחד מהם. אגב, רק ההרוגים קיבלו את עיטור המופת. אלה ששרדו לא קיבלו שום דבר. עוד דוגמה לחוסר ההגיון במקום המוזר הזה.

זה לא מכובד, לא למדינה עצמה ולא לי. אני באמת נעלב מהחוצפה של האנשים שלמעלה, שדורכים בכזאת קלות על דברים שעד עכשיו היו מקודשים. אין עוד הרבה פרות קדושות במדינה הזאת. טקס יום העצמאות ועיטורים צבאיים עדיין חשובים מספיק כדי לא ליצור בהם זילות.

בחמש השנים הקודמות, עשיתי לי כרטיס חופשי-סטודנטיאלי של אגד (נכון שיש לי אוטו, אבל אין לי כוח לחניות ולפקקים של הבוקר, ואוטובוס הוא דרך נוחה וזולה, וגם יותר ידידותית לסביבה, להגיע למעבדה). התהליך היה מאוד פשוט – ממלאים טופס באינטרנט (שכולל תשלום-לא-סמלי-אבל-לא-נורא-בכלל), באים איתו ועם אישור לימודים, ומקבלים איזה כרטיס פלסטיק שמראים לנהג.

עם הכנסת הרב-קו לשימוש, החליטו אי-שם-למעלה שגם ההתקנה של חופשי-סטודנט תהיה עליו. עד כאן, הכל טוב ויפה. אלא שמשרד התחבורה החליט להוסיף עוד איזהשהיא הנחה לסטודנטים בנסיעות שגם מחוץ לאיזור האוניברסיטה שלהם, וזה הצריך, מסתבר, חשיבה מחדש אצל אגד (אם אפשר לקרוא לזה "חשיבה"). רב-קו מונפק, בהנחה שטרחת להגיד להם שאתה סטודנט, עם סטטוס "סטודנט". לצורך כל ההנחות (גם באיזור הלימודים וגם בכלל), נדרש סטטוס "סטודנט-פלוס" – שאותו צריך לשנות בנפרד. התאריך המקורי של הכנסת הכרטיסים החדשים היה 15.10, אבל בגלל כל ענייני הסטטוסים האלה, הוא שונה ל – 24.10 – שבוע לפני תחילת הלימודים. וזה יצר עומס מטורף בירושלים (וגם במקומות אחרים). מה שקרה זה שאלפי סטודנטים ניסו ביום הראשון לשנות סטטוס. מדובר בשתי עמדות שמאפשרות לעשות את זה, וכל מה שהן צריכות לעשות זה לסרוק תעודת סטודנט, אישור לימודים, אישור תשלום, ולעשות איזה משהו קטן על הכרטיס. ההטענה, אגב, עוברת בצורה הרבה יותר חלקה ומהירה. בעוד שהחברה שלי נתקעה למשהו כמו שש שעות, באתי היום (יומיים אחרי ההתחלה), וחיכיתי רק ארבע שעות וחצי – אבל באתי מוקדם (כשעוד היו מספרים הגיוניים, כמו 550 בערך). מי שהגיע קצת אחרי הגיע כבר לאיזור ה – 800, שלא לדבר על אלה שקיבלו שוב מספרים נמוכים אבל בגלגלת השניה של המספרים (אלה עם הצבע הירוק במקום האדום).

כל מה שאגד היו צריכים לעשות זה לתאם את הכל דרך האינטרנט (כולל משלוח קבצים סרוקים, אלוהים יודע למה הם מתעקשים שצילום תעודת זהות לא מספיק אם במילא הם סורקים אותה בעצמם), ולקבל חזרה בדואר (או למתעקשים, בתחנות ההנפקה) כרטיס מוכן.

אגב, היו נסיונות להקים עוד עמדות שינוי סטטוס ברחבי העיר. סיפורים מיד-ראשונה טענו בתוקף ששינוי הסטטוס שם לא הצליח, והם נאלצו לחזור לתחנה המרכזית ולעמוד גם שוב בתור בשביל הפרוצדורה הזאת.

וזה שאגד מאשימים את משרד התחבורה בבלגן זה נחמד, אבל חברת "דן" בכל זאת התחילה עם זה כבר לפני שבועיים. ועוד משהו בעניין תאריכי היעד: הכרטיס השנתי של השנה שעברה עוד היה אמור להיות בתוקף בשבועיים האלה – אבל ההוראה לא הגיעה לנהגים (או לפחות לא לכולם) – ולחלק מהאנשים פשוט לקחו את הכרטיס השנתי הקודם ואמרו להם שהם חייבים לשלם.

ובלי קשר, מסתבר שבירושלים החליטו שכל כרטיסיות הנייר יהפכו ללא-תקפות בתחילת נובמבר, אז כל העולם ואחותו גם צריכים להנפיק כרטיס (ללא קשר לשינוי הסטטוס של הסטודנטים) – מה שמייצר עוד בלגן.

כמו שכתבתי במקום אחר (תנחשו איזה): הרבה יותר קל לשנות סטטוס בפייסבוק מאשר את הסטטוס הזה, ואני לא מבין למה.