אני שונאת את החוש הומור ואת החיוך שלך. אני שונאת את איך שאתה מדבר ואת התנועות גוף שלך, ואת זה שאתה צוחק מהבדיחות של עצמך, ולא מפסיק להתלונן על כמה שקשה לך ורע לך וכואב לך.

אני שונאת את הדירה שלך, ואת כל הטכנולוגיה האימתנית הזאת שמציפה לך אותה. אני שונאת את זה שכל דבר בבית שלך נהייה מאפרה. אני לא סובלת את איך שאתה מתנהג לחברות שלי, ואת איך שאתה מתנהג אלי. אני שונאת לשמוע את הקול שלך, אני שונאת לראות את השם שלך על הצג של הפלאפון שלי. אני שונאת את איך שאתה מתלבש ואת המוזיקה שאתה שומע ואת העבודה שלך ואני גם לא כלכך מתה על חברים שלך.

אני שונאת את איך שאתה נוגע בי. אני שונאת את הנשיקות שלך, ואת זה שאתה מלקק לי את האוזן. אני גם ממש שונאת את זה שכשאנחנו נכנסים למיטה אתה לא משקיע בפינוקים הקטנים וחושב שהכי מחרמן זה ישר להוריד לי את התחתונים. אני גם לא אוהבת שאתה יורד לי.

אני שונאת את זה שאתה חושב שלהירקב מול הטלוויזיה זו אחלה דרך להעביר את הזמן. אני שונאת לסוע איתך לתל אביב כי אז אתה מתחיל להתעצבן שאין חניה ואני מתעצבנת על זה שאתה מתעצבן ואנחנו רבים וחוזרים הביתה. אני גם שונאת את איך שאתה נוהג כי אתה חסר סבלנות בכביש וזה מרגיש לי מסוכן.

אני שונאת את זה שאכפת לך רק מעצמך ושאתה לא יודע להקשיב ושאתה רק יודע לדבר אבל בחיים לא הוכחת. אני שונאת את זה שאתה אומר לי שאני חשובה לך ואכפת לך ממני כי זה נראה לי צבוע ושקרי כי לאורך כל הקשר שלנו הוכחת לי בדיוק את ההפך.

אני שונאת את זה שאני אומרת לך שאני לא רוצה לראות או לשמוע ממך יותר בחיים ושאני שונאת אותך ואתה כבר לא מאמין לי.

אבל אני הכי הכי שונאת את זה שכל פעם שאני כבר בטוחה שהפעם זה באמת נגמר, אתה חוזר לי לחיים.

בלי לשים לב, רגע אחד אתה בחוץ ורגע אחר אתה בפנים.