שלום!
תודה רבה על התגובות!!
אמרתם: תעדכני מהר.
אני מעדכנת מיד!
....
קמנו והתחלנו ללכת ליד שפת הים..
מחובקים..
לא יודעת כמה הלכנו. למרות שלא דיברנו..
זה היה אחד מהרגעים היפים של חיי.
פרק 31
קמנו ללכת ועצרתי את תומר
אני:"תומר.. תודה היה מדהים!"
תומר:"תודה לך" אמר ונתן לי נשיקה
אני:"תקשיב. היום ניפגשים כמה חבר'ה אצל חברה שלי רוצה לבוא?"
תומר:"הייתי מת לבוא.. במיוחד שאני יודע שאת שם, אבל אני לא יכול"
אני:"לא נורא.. בפעם הבאה!"
תומר:"יאללה נוסעים?"
אני:"רגע! מה שעה?!"
תומר הסתכל בשעונו
"9 וחצי למה?"
אני:"שיט שיט.. תסיע אותי לבית חולים מהר!"
תומר:"מה קרה??"
אני:"תיסע!"
פתחתי את הפלאפון כי הוא היה סגור וראיתי 9 שיחות שלא נענו וכמה הודעות
רוב השיחות היו מרועי.. כניראה דאג לי כי לא הגעתי..
תומר שאל אותי מה קרה ,אבל אני לא עניתי לו..רועי לא ענה לי והייתי ממשש לחוצה
...
הוא חנה בפתח של הבית חולים
אני:"תודה רבה,אני אתקשר אלייך יותר מאוחר"
תומר ירד מהאוטו
תומר:"אין לי מושג מה קרה.. אני רק מקווה שהכל בסדר"
נתתי לו נשיקה וניכנסתי לבית חולים
אני:"שלום.. את יודעת אולי איפה דניאל.." רגע מה שם המשפחה שלו..ואייי איך אני אמצא אותו עכשיו
אחות:"יעל?"
אני:"כן.."
אחות:"ילד אמר לי שאם את מגיעה אז להביא לך את זה" הראתה לי מכתב
אני:"ת..תודה"
לקחתי את המכתב וישבתי באחד מהמושבים.
~
יעל,
לא ידעתי אם בכלל תבואי..
אבל אם את קוראת את המכתב הזה אז סימן שכן.
לא באת ודאגתי.. התקשרתי אבל את לא ענית.
אני לא יודע אם פשוט היית עסוקה או שבכלל לא היה לך כח לבוא..
לא משנה.
בקיצור אני הייתי צריך ללכת.
אז סליחה שבאת סתם.
וסליחה שהפרעתי לך.
רועי
~
קמתי מהמושב והתקשרתי לאמא.
אמא:"את מוכנה להגיד לי איפה את?"
אני:"אני בבית חולים.. ידיד שלי היה צריך אותי פה..את יכולה לבוא לאסוף אותי?"
אמא:"כן בטח עוד כמה דקות אני שם"
...
הגעתי הביתה הסתכלתי לשעון: עשרה ל10
התקשרתי למור ושאלתי אותה מתי הולכים לברבי והיא אמרה שב10 וחצי
וקבענו ללכת יחד
התקלחתי מהר, התארגנתי בשיא המהירות וניראתי די טוב(: לקחתי איתי תיק קטן עם כסף למיקרה שאצטרך..וכל הדברים החיונים.
יצאתי לכיוון הבית של מור וצלצל לי הפלא
אני:"הלו?"
תומר:"היי יפשלי"
אני:"הייי, תקשיב אני ממשש מצטערת.. סורי שניפנפתי"
תומר:"חפיףף.. תקשיבי.. עדיין מאוחר כדי שאני אבוא?"
אני:"ממש לא.. לתת לך כתובת?"
תומר:"כן.. ואני אאחר... בכמה זמן."
אני:"אוקי.." אמרתי ונתתי לו את הכתובת של הבית של ברבי
תומר:"טוב תודה מאמי"
אני:"ביי ביי"
ניתקתי וראיתי את מור בפינה
מור:"תני לי לנחשש.. את ותומר ביחד"
אני:"בערך..יוצאים קבוע לא חברים"
מור:"ישששששששש ניצחתי בהתערבות!!"
אני:"דיי זה נישמע ממש לא טוב"
מור:"מה זאת אומרת?"
אני:"כילו אני מחליפה חבר כל יומיים"
מור:"וזה לא נכון?"
אני:"דיי נוו" ודחפתי אותה
מור:"חח.. תקשיבי שירי מסיעה.. צריכים ללכת לבית שלה"
אני:"סבבה.. ורגע! מה עם יובל?"
מור:"הוא בא.."
אני:"זה לא יהיה נעים.."
מור:"אני יודעת.."
..
אמא של שירי הסיעה אותנו וצלצלנו בדלת
ברבי פתחה
ברבי:"היי בננות..איחור אופנתי אה??"
שירי:"מהה? כולה אמ.." הסתכלה בפלאפון "25 דקות איחור"
התחלנו לצחוק מהקול שהיא עשתה
אני:"טוב אזז יאללה.. רגע ברבי.. תומר בא זה בסדר?"
ברבי:"זה מצויין!" וחייכה
הלכנו לחדר איפה שכולם ישבו.. שזה מין חדר אירוח שכזה עם ברבי רוצה לארח חברים שלה ולעשות רעש וזה.
אז ההורים לא ישמעו כי זה חדר אטום. או משו כזה
החדר היה מעוצב ממש יפה!
ברבי עשתה ת'כל.. מוכשרת שכמותה
אני:"היי כולםם"
בני:"הגיע הזמן!" וקם לשירי
נטע:"אתן מאחרות ולא אמרתן לא שאתן מאחרות?! בושה" התנפלנו אליה ומעכנו אותה. מסכנהה
חוץ משירי ובני שהיו דיי עסוקיםם
מור נעמדה בצד.. באתי אליה
מור:"גם יובל וגם איתי פה..מה אני אמורה לעשות?!"
אני:"זה דיי מסובך.."
יובל קם ובא אלינו
יובל:"מור אני יכול לדבר איתך?"
מור:"כ..כן בטח"
אני הלכתי לאיתי שישב והמבט שלו לא ירד ממור ויובל שבנתיים יצאו מהחדר
אני:"אל תדאג לא קורה כלום שמה"
איתי:"אני פוחד שהוא חופר לה במוח והיא תישבר"
אני:"היא לא תישבר תאמין לי"
ברבי:"יאללה כולם להתאסף פה!!" קראה לכולם
"בואו נשחק אמת או חובה" אמרה וכולנו התחלנו להתלהב
ישבנו במעגל וראיתי שמארק פה.. חשבתי שהוא לא הגיע
יובל ומור ניכנסו והם ניראו במצב רוח טוב
הם היתיישבו ומור עשתה לי סימן שהיא צריכה לדבר איתי
בני סובב ת'בקבוק ויו.. זה היה כל כך. צפוי.
-
....:"כבר שכחת אותי?!"
....:"לא אמרתי את זה.."
.....:"תומר אני ממש לא מטומטמת! ואני הבנתי טוב טוב שכבר שכחת את זה שהיינו כמעט שנה ביחד"
תומר:"ממש לא שכחתי.. ואני בחיים לא אשכח"
.....:"זאת הייתה טעות ענקית שהתקשרתי"
תומר:"ליאן רגע אל תנתקי"
ליאן:"תן לי סיבה אחת למה לא לנתק"
תומר:"עדיין לא הפסקתי לאהוב אותך.. ואני בטוח שיקח זמן"
ליאן:"עוד לא עבר חודש. חודש! מאז שעברתי לצרפת. ואתה כבר מצטרפת עם איזה כונפה שהכרת מלפני יומיים!?"
תומר:"אני בטוח שגם את מסתכלת על בנים וכבר תפסת לך אחד"
ליאן:"ראיתי ראיתי שתדע פה ממש לא חסרים חתיכים. אבל תזכור שאני לא יודעת אף מילה בצרפתית אז איך אני מדברת איתו בידיוק?"
תומר:"צודקת.."
ליאן:"טוב תומר ממש אין לי כוח אלייך. ממש עצבנת אותי, יותר ממה שהייתי חשבתי שאני יכולה להתקשר ואתה תעודד אותי ותשמח אותי אבל להפך.. פשוט ההפך!" וניתקה
תומר הניח את טלפון,הסתכל בשעון
ומיהר לצאת
-
בני:"אולי כדי שאני אסובב שוב"
מארק:"למה? חבל.. אמת או חובה יעל?"
אני:"אמת"
מארק:"אמת שכבר ברגע הזה שנייה אחרי שניפרדת מהרועי הזה את כבר מזדיינת עם מישו אחר?
כולם הסתכלו אלי..
הרמתי את ראשי ואמרתי
"אני לא אשקר לך מארק. אני באמת עם מישו עכשיו.והוא אמור לבוא בכל רגע"
שירי:"יאללה נמשיך???" אמרה וסובבה את הבקבוק
בני שואל את נטע
בני:"אמת או חובה?"
נטע:"חובה"
בני:"חובה אלייך.. להתנשק עם יובל 5 דקות"
נטע קמה אל יובל והתחילו להתנשק נשיקה שניראה כילו הם עומדים לטרוף אחד ת'שני
בנתיים אנחנו המשכנו
ברבי עם בני
ברבי:"חובה אלייך.."
בני:"לא שאלת עם אני רוצה אמת"
ברבי:"נוו די לבזבז זמן!!"
בני:"נו מה את רוצה"
ברבי:"תבחר בת. תעשה אליה שכיבות שמיחה ששמה אתה נותן לה נשיקה 10 שניות.. ואז בפעם ה20 ליפול אליה ופשוט לעשות מה שבא לך"
בני:"ואוו ברבי מאיפה זה בא?"
ברבי:"לא יודעת.. בואו נזיז קצת ת'עיניינים פה"
בני:"אפשר עם לשון? בבקשהה" שאל בקול תינוקי
ברבי:"מה חשבת?"
וכולם צחקו
בידיוק נטע ויובל סיימו ת'משימה שלהם וניראו די מרוציםם
בני הלך לשירי והתחיל ובפעם ה14 ניראה כילו עמד להישבר אבל המשיך ובפעם ה20 נפל אליה וטרף אותה בנשיקה ארוכה.
שיחקנו עוד כמה סיבובים, צלצל הפעמון של הדלת ובידיוק הבקבוק נפל אלי
איתי:"אמת או חובה?"
אני:"חובה"
איתי:"חובה אלייך.. להתקרב לאיזה מישו שאת רוצה. להתקרב הכי שאפשר.. לגרות אותו לנשק אותך.."
אני:"סבבה"
קמתי ותומר בידיוק נכנס
תומר:"היי אני מפריע?"
התקרבתי אליו והכיי קרוב שאפשר, עשיתי כל מיני תנועות כדי לגרות אותו, והוא פשוט ברגע הצמיד את השפתיים שלו לשלי ונישק אותי נשיקה חלומית.
כשהפסקנו הסברנו לו והוא הבין למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיב והוא כבר לא התאפק
הסתכלתי אל מארק עם מבט מלא סיפוק
למרות שזה די מגעיל..
אבל.. לא היה לי כל כך אכפת..
אילו ידעתי.. מה עמד לקרות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
