באותו רגע שהרוצח לחץ על ההדק, אז ידעו כולם שהוא לא רק הרג מנהיג, הוא הרג את "השלום"!

הייתי בת חמש, מה הבנתי מהחיים שלי? חשבתי שמי שמת יחזור לחיים ממש כמו בסרטים המצויירים שהייתי רואה אז.

והיום הזה נראה כאילו הוא היה אתמול, איך ישבנו כולנו מול הטלוויזיה, היה את הסרט אסקימו לימון לפניי ואז היה מבזק חדשות.

ישבתי עם הגדולים כי רציתי להיות כמוהם, ולא הבנתי למה כולם עומדים בפה פעור.

שאלתי מה קרה... אמא אמרה לי "רצחו את השלום".

מאז כל שנה יש טקס רבין בבי"ס. וכל שנה אני מתרגשת ממנו מחדש. חוץ מהשנה. השנה לא היה לי טקס כי כרגע אני לא שייכת לשום מסגרת.

ולא יכולתי לכבד את האדם הדגול שרבין היה כי כשהיה הטקס העירוני הייתי חייבת לעבוד.

ונושאי השיחה לקראת התאריך הם תמיד אותם נושאים. מי זוכר יותר מה קרה באותו רגע, וכמה בן-זונה הרוצח שלו. [למרות שחבל לי שרוצח מושפל כמוהו מקבל במה משלו.]

זכרו תמיד את היום בו רצחו את השלום. כי אדם דגול כמו רבין לעולם לא יקום בישראל.

אני מתפללת לה' שיעשה לנו שלום לאו דווקא כי אני רוצה לגדל את הילדים שלי בשקט.

בעיקר כדי שאני אדע ועם ישראל ידע,

שרבין לא מת לחינם!

יהי זכרו ברוך.