קטע שאח שלי כתב עוד בשלהיי 2004, קטע ישן עם המון חומר למחשבה...

"היינו ונשארנו מספרים.

מאז ועד היום, למרות שניסינו לברוח, נשארנו מספרים.

ספרות שונות, שהן כל כך דומות ועם השנים משתנות,

אבל תמיד בסדר מדוייק, אחד אחריי השני, אחד עם השני.

היום שבו התגבשנו ממספרים בודדים לסיפרה אחת גדולה מעולם לא זכור לי,

אבל זה היה בוחן פתע שעמדתי בו ואני עומד בו עד היום.

אחרי כמה זמן מספרה אחת גדולה חזרנו להיות ספרות בודדות.

זה היה כורח המציאות, לא ביקשנו את זה.

זוהי מציאות של מספרים.

אחד הפך להיות 69, עם עוד ספרה אחרת,

אחד מספר אישי בצבא שלקח את זה קשה מידי,

אחד חי על המספרים שהוא עושה כל שבוע,

אחד שהיה תמיד ספרה מנותקת מערוץ הטלוויזיה, נהיה ספרה מנותקת מספר הזוי,

אחר פתאום כבר לא עוקב אחרי מספר העמודים  של השירים אותם הוא כותב,

ואני? אני נשארתי אותו מספר שקשור לאותם מספרים, שיצאו להתחבר עם ספרות אחרות,

אבל בתוך ליבם החד-ספרתי, יש תמיד מקום למספר הארוך שהרכבנו פעם יחד"

זה קטע שהוא כתב בגיל 19, גיל לא רחוק מהגיל שלי עכשיו,

ככה שיכול להיות שהחוויות שהוא חווה לא שונות כ"כ ממה שאני חווה עכשיו...

אם מדובר בחברה ששכחה מקיומך אחרי מציאת אהבה, או אחר שהתגייס וחי את הצבא כמו אויר.

קטע יפה שהשתייך לי פתאום...

לילה טוב.

מעיין.