על סף של התמוטטות עצבים.
הכל קורה כ"כ מהר, מהר מידי!
הסוף כבר פה והוא קורה לי לצאת אליו,
אבל אני לא מוכנה! לא עכשיו.
הכדורי שינה לא עוזרים,
ואני כבר בקושי ישנה בלילות!
השיער לא מפסיק לנשור לי והכל כ"כ כואב.
אני כ"כ פתטית שזה עצוב.
אפילו מילה לא הוחלפה וכבר חיפשתי איך להגיע.
כבר ראיתי את זה בנוי,
פתטית!
אני כבר לא יכולה עם זה יותר!
אני לא רוצה שהזמן יעבור,
אני רוצה להישאר בכאן, בעכשיו.
ולמצוא כבר מישהו לחחות איתו דברים!
די!
[מזל-טוב לבלוג, הוא בן שנה ואין דרך טובה יותר לחגוג מעם פוסט מס' 100]
לילה טוב
מעיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
