רחש של עיפרון על דף לבן, נקי.

וריח של ספר חדש שרק הרגע נקנה ונפתח.

מראה של פרח אדום בוהק בשדה שנשרף לא מזמן.

וטעם של שוקולד משובח שנקנה בזיעת אפי.

מגע פרווה של כלבלב שמצאתי סתם ברחוב.

ומחשבות שנודדות לארץ הרחק הרחק מכאן,

שם הדימיון עובד לו שעות נוספות

זאת בעצם אחת הסיבות שאני נורא אוהבת לקרוא,

עם כל שורה, דף, פרק, אני מצליח לראות את העלילה מול העיניים.

אני רואה את זה כמו סרט עם שחקנים,

מדמיינת איך הכל יראה.

זה מדהים איך הדימיון יכול לעבוד לפעמים.

לילה טוב.

מעיין.