ימים של חורף,

סוף שבוע נעים.

מעיין.

קשה לי אפילו להסביר את עצמי עכשיו,

הרגשות שאני מרגישה כ"כ מעורבים שזה מטריף אותי.

מצד אחד עברו עליי שלושה שמים של צחוק טהור ורגשות של אושר שריחפו לשמיים,

מצד שני חוזרים הביתה לחיים הרגילים,

לסבתא שהגיע לארץ אחרי חמש שנים, ונראית זקנה מתמיד, חולה מתמיד ושבירה מתמיד.

"בדמעות כל הקיץ תם בא לו הסתיו זיכרונות מציירים ענן כמו אז כן עכשיו"

נמאס לי לחזור על אותן הטעויות כל הזמן,

נמאס לי ליפול כל הזמן לאותן המלכודות,

נמאס לי להגן עלייך לפני חברים אחרים,

נמאס לי לסבול את השטויות שלך,

נמאס לי מהדרך שבה את מציגה את עצמך,

נמאס לי מהצורך הלא מוסבר שיש לי לסלוח לך,

נמאס לי מהעובדה שיורדים לי חיוכים מהפרצוף בגללך,

נמאס לי מהעובדה שאני צריכה לאכזב אנשים בגללך,

נמאס לי מהעובדה שאני צריכה להרוס תוכניות בגללך,

ובעיקר,נמאס לי ממך!