מה קורה אנשושים?!?!

זהו! מחר נגמר לו החופש הרבוי אירועים הזה!!

מחר המימונה ואנחנו [ילדי החטיבה- שלא שבתו] לא לומדים!!!

אני בסדר גמור, מתאבל על החזרה לבצפר אבל דיי- נשארו לנו רק עוד חודשיים וגם זה בקושי [למרות כל המבחנים האלה]..

ואני כבר מודיע מעכשיו. . .

עוד חודש ושבועיים. . .זה קורה.. [[חחח ממש כמו הטריילרים להישרדות]]

ב- 12.6.08

ספיישל ש=נ=ה לבלוגי!!!!!!!!!!!

כן כן.. אני מכין משהו מיוחד :]

טוב וכמו שהבטחתי בפוסט הקודם- הנה ההמשך לסיפור שלי :]

http://www.youtube.com/watch?v=35ohSnTSn4Q&feature=related [תשמעו את זה תוך כדי הקריאה]

                                                  המכתב האחרון/רום רזניק

                                               פרק שני- דמעות של מלאכים

"היי אחי היקר,

מה שלומך? אני מקווה שאתה מרגיש טוב. אני כאן סופרת את הימים עד לנחיתה בארץ לפני ליל הסדר.. בדיוק עוד 35 ימים ..

אצלי יכול להיות יותר טוב. רונן כל היום בעבודה והילידים בבית הספר. גל מצליח והשתפר לגמריי בלימודים ותמר כרגיל מצטיינת.

האמת שאני אפילו חושבת על ילד שלישי..    אולי זה מה שקצת יעסיק אותי.

אני לא יכולה להתקבל לשום עבודה פה כי אין לי את התארים הנחוצים לשום עבודה נורמלית, ובינתיים אני משתגעת פה..

מה איתך? תכתוב לי! אני מתה לדעת מה שלומך!

מה עם איזו חברה? חתונה? חח אני יודעת שאני נשמעת כמו דודה פולניה..

טוב הזמנתי את טכנאי המחשב כי הוא התקלקל [זו הסיבה שאני כותבת במכתב רגיל] אז אני חייבת לרוץ לדלת..

אוהבת אותך ומתגעגעת הכי בעולם!

מתה כבר שתמר תכיר אותך וגל מוסר נשיקות.

אוהבת, גאיה."

אוי, כמה שאני מתגעגע אליה. גמאני סופר את הימים והשעות והדקות עד שהיא תגיע לפה. אני חושב שזה יהיה הסדר הכי שמח שהיה לי בחיים. סוף סוף עם כל המשפחה. גאיה בעלה והילדים, אחי דביר והדודים.

כבר 7, ועוד אף אחד לא הגיע למכולת.

גם היום קצת קריר ואפל. והאמת שחיכיתי בקוצר רוח לבואה של מישהי מסוימת..

ולא הייתי צריך לחכות יותר מידי, כי ב7 ורבע היא נכנסה למכולת..  אבל בוכיה כולה.

"היי, מה קרה לך?" שאלתי.

"בוקר טוב.. אני לא כל כך רוצה לדבר על זה." ענתה.

"אה , או קיי.  אז מה את צריכה? בדיוק לפני רבע שעה הגיעו הלחמ.."

"אני וחבר שלי נפרדנו!! ליתר דיוק, הוא זרק אותי!" הפסיקה אותי ופרצה בבכי כבד.

"אוי.. אני נורא מצטער.." אמרתי בנסיון להרגיעה.

"בואי שבי, אני אביא לך מים." לקחתי אותה והושבתי אותה על הכיסא שליד הקופה שלי.

"אתה יכול לשיר לי משהו?" שאלה כשהבאתי לה את המים.

"אני? לשיר? אממ לא נראלי רעיון כ"כ טוב." שיקרתי

"בבקשה, זה יכול לעזור לי מאוד" אמרה.

"טוב, אני אנסה.." אמרתי והתחלתי לשיר.

"דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות
ומחפשות...
מה הן מבקשות?
אהה...

כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.

דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך.

כי כשהמלאכים בוכים...

וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות, לבכות איתם
מה לעשות?
רוצים לבכות
והדמעות אינן יורדות,
הדמעות אינן זולגות.

כי כשהמלאכים בוכים..."

"נו, איך זה היה?" שאלתי בחשש..

"מדהים." אמרה תוך כדי ניגוב הדמעות ומכיאת כפיים.

"חח תודה" התחלתי להסמיק.

"כבר הרבה זמן אני מסוקרן בקשר לזה. איך קוראים לך?" שאלתי

"אני הילה.. ואתה?" אמרה ושאלה

"אני אודי.." עניתי, "נעים מאוד" והושטתי את היד ללחיצה ידידותית.

בהשטת יד ולחיצת ידי אמרה- "נעים לי מאוד מאוד..."

                                                                             המשך יבוא. . .

טוב, שיהיה לכולנו שבוע טוב והמשך נעים בלימודים :S

ליל"ט.

3> רום.