אני לא יודע כבר מה אני רוצה.

אהבה, אושר, לרקוד, ללמוד..

אבל יש דבר אחד שאני תמיד רציתי ותמיד ארצה:

חבר אמיתי.

אז מה זה חבר אמיתי בשבילי?

אחד שאפשר יהיה לדבר איתו על כל דבר, בכל מקום, בכל שעה.

אחד שאני אראה אותו כמעט כל יום, ולא יוכלו להפריד בניינו.

אחד שלא ייתן שיפגעו בכבוד שלי- ואני לא אתן שייפגעו בכבוד שלו.

אחד שתמיד יהיה לו אכפת ממני- מה אני מרגיש, חושב, רוצה.

אחד שתמיד יעניין אותו מה שלומי ומה איתי.

אחד שגם כשנריב לפעמים הוא לא ילכלך עליי או יקלל אותי.

אחד שלא ינטוש אותי.

והכי חשוב- אחד שתמיד יהיה שם בשבילי.

אז נכון, אנחנו לא בקומדיה אמריקנית, ולא הכל מושלם.

אבל גאד, מה כבר ביקשתי? חברים אמיתיים? שיתאימו לפחות לחצי מהרשימה למעלה?

אף פעם לא היו לי הרבה חברים, הצלחתי לשרוד.

אבל כשהגעתי לחטיבה וכשהצטרפתי ללהקה- מעגל החברים שלי התרחב מאוד.

היו הרבה אכזבות וכאלה, אבל לכזאת גועליות לא הגעתי אף פעם.

וכל מי שיודע שאני מדבר עליו- יודע.

אז רק שתדעו שאני מאוד מאוכזב מכם- ואתם אחת הסיבות לפוסט הדיכאוני הזה,

כי ניפצתם לי [שוב] את פנטזיית "החבר האמיתי".

אני מקווה שנהנתם עם הילדים המגעילים האלה, שרק מסכסכים בניינו,

אבל אם אני זה המחיר שאתם צריכים לשלם בשביל החברות איתם,

אז זו החלטה שלכם.

ואני חושב, שאם לא תקראו ולא תגיבו לפוסט הזה, אז אתם ממש מוגי לב ופחדניים- כי אתם יודעים שכל מילה שלי נכונה.

טוב, אני לא חושב שבגלל כל המצב שלי אתם צריכים לסבול, אז הנה עוד פרק של הסיפור שלי.

תהנו.

                                  המכתב האחרון/ רום רזניק

                                  פרק שמיני- ואלה הסודות

מצלצל..

טוט.. טוט.. טוט.. טוט.. טוט..

"הגעתם למענה הקולי של טלפון מספר: 0..9..

-ניתוק.

א'חח למה הוא לא עונה לי? הוא היה אמור להיות פה כבר ממזמן!! אולי קרה לו משו'?

אני אתקשר שוב..

מצלצל..

טוט.. טוט.. טוט.. טוט.. טוט..

"הגעתם למענה הקולי של טלפון מספר: 0..9..9"

-שוב ניתוק.

יוו.. מה עובר עליך עכשיו אודי גולדשטיין?!

~~~

"תודה רבה לך על הכל! באמת תודה!" אמרתי

"זה בסדר.. הכל בשבילך.." ענתה לי שני.

"מה השעה?" שאלתי תוך כדי קימה לבדוק בעצמי..

"שיואו! כבר עברה שעה!! יוו אני ממש חייב לעוף. סורי.." אמרתי

"זה בסדר.." היא אמרה וקמה גם.."אני גם חייבת ללכת.."

"טוב אז. שוב תודה. נדבר השבוע מתישהו כבר." אמרתי תוך כדי שאני לוקח מעיל ומפתחות..

' 8 שיחות שלא נענו' - היה כתוב על צג הפלאפון שהיה במצב "שקט"..

"ואוו. היא התקשרה 5 פעמים.." חשבתי לעצמי. "היא בטח דואגת נורא."

"טוב מותק, אני עפתי.. נדבר בהזדמנות.." אמרה והתקרבה אליי. "ותחשוב על מה שדיברנו.." התקרבה כדי לנשק אותי.

"שני!" הזזתי אותה ממני. "אמרתי לך כבר. הכרתי מישהי עכשיו ואני ממש בקטע שלה. אני לא רוצה להרוס את זה.." אמרתי באסרטיביות.

"טוב, הפסד שלך.. להת' חמוד.." אמרה וסגרה אחריה את הדלת.

פויי. עברתי את זה בשלום..

רעדתי. לא ידעתי מה להגיד להילה. אבל הרגשתי שאני חייב ללכת אליה. אז יצאתי לדרך..

~~~

"בפעם המליון ,רני, אני לא רוצה לראות אותך ולא לדבר איתך!! אתה לא מבין?! אתה עזבת אותי, אתה פגעת בי, מה אתה עכשיו רודף אחריי?! טוב לי בלעדייך ותעזוב אותי כבר!! אני מבקשת שלא תתקשר לפה יותר!" אמרתי

"מה? יש לך מישהו חדש? אה? בגלל זה את כ"כ לחוצה לנתק? את חתיכת זונה... עוד לא עברו שבועיים וכבר שוכבת עם גברים אחרים?! פיכסס.." אמר לי

"התקשרו מספריית הוידאו..

"ואמרו לי שהמנוי שלך הוא לא לכל החיים אז אולי יום אחד תצאי מהסרט שאת חיה בו" הוא לא נתן לי לסיים ת'משפט.

"תקשיב, אין לי כוח לזה , או קיי? אני מתחננת בפניך תרד ממני! טוב לי עכשיו, לבד, ואתה רק מעיק עליי. אז אנחנו עכשיו ניפרד לשלום ולתמיד, או קיי?" אמרתי ברוגע [מזויף]

"כלבה מסריחה.." זרק לי

ניתוק.

"נו מה קרה? למה כל הצעקות האלה?" אחותי נכנסה מהחדר השני..

לא יכולתי להפסיק את הדמעות.. הן התחילו לזלוג מעצמן..

"אוףף החרא הזה משגע אותי!! אני לא מסוגלת יותר! מה הוא רוצה?! הוא זה שעזב, הוא זה שפגע, הכל קרה בגללו! למה הוא נטפל אליי עכשיו?! סוף סוף טוב לי! אני מאושרת.. אוח.. אין לי כוחות לזה יותר.." אמרתי בסערת רגשות..

הדמעות המלוחות זלגו לי לתוך הפה, והרטיבו לי את כל הלחיים.

היד הרכה של אחותי הגדולה ליטפה את ראשי.. והיד השניה עטפה אותי ברוך אימהי שכזה..

כ"כ הייתי צריכה את אודי.. וכ"כ כעסתי על האיחור שלו. לולא האיחור הזה- לא הייתי בבית כדי לענות לטלפון שרני חיכה לי בצידו השני...

~~~

"הנה, הגעתי. עכשיו אני רק צריך לאזור אומץ ולדפוק על הדלת.." חשבתי לעצמי.

"יוו.. אבל אני לא יודע מה להגיד לה, איך היא תגיב.." המחשבות הציפו את ראשי..

"הילה, אני ממש מצטער, מישהי דפקה לי בדלת ו..- אוח.. זה גרוע!" התחלתי לדבר לעצמי בקול.

"היי. אני מצטער אבל בדיוק כשבאתי לצאת מהבית, מישהי נכנסה לדבר איתי.. – פתאטי.." נאנחתי.

"אני ממש מצטער...."

"יש לך על מה. חתיכת מנוול.." קטע את דיבוריי איזה גבר אלמוני, שנראה מאוד עצבני..

"סליחה? עשיתי לך משהו?" שאלתי בפחד.

"אז אתה המאהב, אה? חתיכת בנזונה.. מנצל אישה במצב רגיש.. אני אראה לך מה זה." אמר, ועוד לפני שהספקתי להגיב, אגרופו החזק היכה בי בצורה הכי חזקה שיכולתי לדמיין. הכאב היה כ"כ גדול שלא יכולתי לעצור את עצמי..

"איייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" צווחתי מכאב..

                                                                                           המשך יבוא. . .