שלום אנשים!!!!!!!!!!!!!!
כמה התגעגעתי למקום הזה!!! ולעדכן בו!! לצערי לא כ"כ יצא לי לאחרונה.. אבל הנה!!!
מוטב מאוחר מאשר אף פעם!
אז לאן נעלמתי לכ"כ הרבה זמן, ולמה לעזעזאל הכותרת של הפוסט הזה היא שם של מקום נידח בצפון הארץ?
ביום שני האחרון נסעתי עם הלהקה שלי לארבעה ימים לפסטיבל המחולות בכרמיאל שמתקיים כל שנה בקיץ..
קרענו ת'תחת בפול חזרות, לפעמים בשמש הלוהטת ולפעמים באולמות, לפעמים אפילו בלובי של הבצפר שישנו בו :S
האמת היא שהיה פסטיבל מאוד מיוחד השנה..
מצד אחד הגענו כ"כ לא מוכנים לשם- כי היו מלא ריקודים שלא סיימנו, ומלא דברים שהיו צריכים עבודה רצינית וכמעט כל יום בפסטיבל היו לנו חזרות על גבי חזרות בכל מיני תנאים וזה היה לפעמים מעיק קצת..
מצד שני היו הופעות חלקן מעולות חלקן פחות, מצד שלישי היה כייף עם כל הלהקה וכל הצחוקים שעשינו והצחוקים בלילות בחדרים עם המזגן המקפיא שכולם מתכרבלים בשקי שניה/מזרונים שלהם..
ההשקמות המטורפות וה"כיבוי אורות" הקצת מוגזמות [3 בלילה כשצריך לקום ב-8 ליום שטוף חזרות והופעות.]
תראו, מי שלא חלק מזה לא יכול להבין.. כמה שלא יספרו לו, אי אפשר להבין את ההרגשה הזאת..
כמה שנורא לפעמים בכמריאל, עם החום ה"לא נורמאלי" הזה, עם החזרות המטורפות, ההופעות הענקיות, עדיין בכל החרא הזה אנחנו מוצאים זמן לצחוקים, ולשטויות, ומוצאים הנאה בכל זה ומתגבשים בצורה לא נורמאלית..
אני באמת מאחל לכולכם לעבור חוויה כזאת, כי "אין דברים כאלה"!!!!!! [[חח עוד אחד מהשטויות שלנו שם..]]
ולסיכום- למרות כל הבכי שהיה בסוף, שחלקו היה מהתרגשות וחלקו היה מעצב- בחיים לא האמנתי שהלהקה היא חלק כ"כ גדול מהחיים שלי- ובארבעת הימים האלה הבנתי שאין משהו יותר מדהים מהלהקה הזאת, מההרכב של ה-30, 40 ילדים שחווים ביחד כ"כ הרבה דברים, ונהיים משפחה אחת גדולה..
הפוסט הזה מוקדש לכם- אני אוהב את כולכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה לכם שהקדשתם ת'זמן לקרוא את הדברים האלה.. היה לי חשוב להעביר לכם את זה..
יהיה נחמד אם תגיבו :]]
3333333>
רום.