http://www.youtube.com/watch?v=sGI5315HpMI&NR=1

המכתב האחרון/ רום רזניק

פרק חמישה עשר- היום שלפני...

"אלה!!!!!!!!!!!!!!! שיואואווווו מה אתם עושים פה?!?!!?" צעקתי משמחה כשנכנסתי עם הילה לבית המשופץ שלי בפעם הראשונה.

"אודי שלי!!!!!! יואוו איך התגעגעתי!!" רצה אליי אחותי הגדולה וחיבקה אותי.

מאחורינו עמדו שני ילדיה ובעלה והסתכלו על המפגש המרגש.

לא הצלחתי לעצור את הדמעות. כל כך הרבה זמן חיכיתי לחיבוק הזה.

"אז את תמר?" שאלתי בהתרגשות תוך כדי ניגוב הדמעות מהפנים.

"כן" ענתה הילדה הקטנה שעמדה מולי.

"אני כ"כ שמח לראות אותך!! סוף סוף אחיינית מתוקה שלי!" אמרתי וניגשתי לילדה המתוקה הזאת.

"גם אני שמחה לראות אותך.." אמרה וחיבקה אותי בחוזקה.

"גם אני שמח לראות אותך.." אמר גל והצטרף לחיבוק החם.

בזמן כל החיבוקים שלנו, בין אלה ובעלה שרר מתח. אפשר היה להרגיש את זה גם בלי לראות.

"שוב שלום לך מוטי. טוב לראות אותך!" אמרתי לגיסי.

"טוב לראות גם אותך.. תודה רבה.." אמר ולחץ לי את היד.

"טוב, אפשר לראות סופסוף את המטבח החדש שלי?!" שאלתי את הילה בלחץ.

"בטח שאפשר!! בוא מותק.." אמרה והלכתי אחריה.

הגענו לפתח המטבח, הילה השיטה את ידה לכיוון מתג החשמל, אחותי ומשפחתה עמדו מאחורינו בציפייה....

הילה הדליקה את האור ו...

"ואווו!!!!!! זה פשוט מדהים!!!!!!!!!!!!!! שיואואוו תראו איזה מדהים זה!! אפילו בתמונה זה מכוער לעומת איך שזה יצא!!" צעקתי בהתלהבות למראה הנהדר הזה.

כ"כ התרגשתי. איזה מטבח יפה. איזו התחלה יפה לחג הזה!!!

"פשש.. באמת יפה. תתחדש מותק!!" אמרה אחותי ורצה לחבק אותי עם ילדיה.

"תתחדש יפה שלי! מגיע לך הטוב ביותר!" אמרה הילה והתקרבה אליי ונישקה אותי.

"תודה לכולכם!! אין ספק שאתם ממלאים חלק גדול מהאושר הזה!!" אמרתי לכולם.

"טוב, ברשותכם, אתם מוזמנים להתרווח לכם על הספה בזמן שאנחנו נמקם את כל התבשילים במטבח החדש לקראת מחר.." אמרתי.

"אני על הכורסה!!!" צעק גל.

"אני לידו!!!" הכריזה תמר.

"ילדים, תיזהרו על הבית של אודי! בבקשה תשתדלו לא להרוס אותו!"  צעקה לקראתם..

"זה בסדר מותק, תני להם להינות.." אמרתי תוך כדי סחיבה של הסירים הכבדים למטבח.

"אודי מותק, הכל נקי, אתה לא צריך לנקות את השיש!" צעקה לי הילה מהמטבח בעודה מסדרת את הסירים האחרים.

"טוב.." עניתי.

~~~

"טוב אח יפה שלי, אנחנו הולכים למלון שלנו, הילדים כבר עייפים ומחר יש לנו יום ארוך לפניינו. אז נהיה בקשר וכמובן שנתראה מחר לערב חג.." אמרה לי אחותי.

"בסדר אחותי.. " ואז לחשתי לה  "כל כך התגעגעתי אלייך.. אני אוהב אותך."

"גם אני אותך.." אמרה ונשקה על לחיי.

"להתראות.. תודה על האירוח- נתראה מחר!" אמר גיסי כשתמר ישנה בין זרועותיו.

"ביי ביי.." ליוויתי אותם לדלת ונופפתי לשלום.

"הם מדהימים! לא קשה להתאהב בהם.." אמרה הילה.

"כן, אני יודע.. את לא מבינה כמה חיכיתי לרגע הזה." אמרתי והמשכתי "תודה על ההפתעה הנעימה הזאת! הייתי כ"כ מבואס שהם לא יגיעו לליל הסדר ובכלל עבדתם עליי כל הזמן הזה..חח.. אבל תודה רבה לך!"

"אין בעד מה מותק.. כמו שאמרתי קודם- מגיע לך הטוב ביותר!" אמרה והתקרבה לנשק אותי.

ושוב צלצול טלפון שמפריע לרגע רומנטי שלנו.

"אתה תמיד חייב לענות?" שאלה בעוקצנות

"נו שניה.. זו בטח אחותי שכחה פה משהו.." אמרתי בחיוך.

"הלו?" עניתי לטלפון.

"הלו אודי!? תקשיב, אתה חייב לבוא לפה מהר.." אמר שחר בלחץ

"שחר?! הלו תירגע בנאדם! מה קרה?" שאלתי בניסיון להרגיעו.

"אודי.." החל לבכות "יש פה משטרה.. אני לא יודע מה לעשות!!" המשיך בפאניקה שלו.

"מה קרה!?!?" שאלתי והחלתי להילחץ גם.

"יש שריפה!! במכולת שלך! ו.. ומ.. ומצאו בפנים גופה של בנאדם! אודי!! תגיע לפה מהר המשטרה מחכה לך!" צעק לי.

"נו שחר.. דיי כבר עם ההצגות האלה, זה לא עובד עליי ואתה דיי מפריע.." הבנתי שזו הצגה.

"אני לא צוחק יא דביל!!! רוצה לשמוע בעצמך?!" שתק לרגע ואז נשמע קול גברי-

"שלום, מדבר רב פקד בן דוד ממשטרת נתניה, אתה אודי?" שאל

"אממ כן.. זה אני." התחלתי להבין שזה רציני- ונלחצתי.

"אתה מתבקש להגיע למכולת שלך. יש פה שריפה ונמצאה גופה בתוך המכולת." אמר באדישות.

"אממ אנ..אני.. אני בדרך..." גמגמתי מפחד.

ניתקתי את הטלפון. והייתי בהלם מוחלט.

"מה קרה?! אודי מה זה הפרצוף הזה?!" שאלה הילה בלחץ

"יש שריפה במכולת. ומצאו גופה בתוכה." עניתי באדישות.

"מה?!?! גופה?! במכולת?! שריפה?! אודי למה אנחנו מחכים?! מהר בוא לשם!!!" אמרה תוך כדי שמשכה אותי לעבר הדלת.

"שים כבר נעליים!" צעקה עליי.

הילה לקחה את המפתחות של הבית, שמה על עצמה סוודר ונעליים, ככה גם אני.

יצאתי בפחד מהדלת, הילה אחריי נעלה את הבית.

~~~

"יואוו כמה טוב שבאת!" חיבק אותי שחר כשראה אותי.

"אני מצטער שזה יוצא ככה, אבל היי, אני שחר- חבר שלו." אמר להילה.

"היי.. איפה השוטר שדיבר עם אודי?" שאלה את שחר.

הם ניהלו שם שיחה כאילו אני לא קיים. עמדתי שם מסתכל על המכולת השחורה שהייתה נראית כמו אחרי פיצוץ אטומי. עומד שם והדמעות זולגות מעצמן. זה היה נראה כמו איזה סרט הזוי, כמו חלום. כל כך רציתי להתעורר. אבל הדבר היחיד שהעיר אותי מהשינה היה השוטר.

"אתה אודי? בעל המכולת?" שאל השוטר.

"כן.." מלמלתי מזועזע.

"תקשיב בחור, הייתה פה שריפה, ונמצאה גופה בתוך החנות. יש לך אולי מושג איך הגבר הזה הגיע לחנות שלך בשעה כזאת ביום שישי ?" שאל אותי בחשדנות

"לא. אין לי מושג. החנות הייתה נעולה. האמת היא שבכלל לא פתחתי אותה היום. מאתמול היא סגורה." עניתי לו בלחץ.

"חבוב, תירגע. מצאנו את התעודה המזהה הזאת על הרצפה של החנות. זו כנראה התעודה של הגופה שנמצאה בחנות. אתה מכיר את האיש הזה?" אמר תוך כדי שהוציא מכיסו את תעודת הזהות מלאת הפחם בתוך שקית חקירות כזאת.

ניסיתי למקד את עיניי בתמונה.

פתאום התחלתי לראות תווי פנים מוכרות.

הרוק נתקע לי בגרון. לא יכולתי לנשום. הרגשתי שכל הגוף שלי מתקשה כמו אבן..

"ממ.." סיננתי מהמצוקה ששררתי בה.

הרגשתי איך כל נשימה שלי רק מחניקה אותי יותר...

כולם חיכו לאות ממני.

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צווחתי ופרצתי בבכי מר..

לא יכולתי לעצור את הדמעות.. הרגשתי שחלק ממני מת..

פשוט השתטחתי על הכביש, ולא הפסקתי לבכות.

"למה??!?! למה הוא?!?! למה רועייייייייייייייייייייייייייייייי?!?!   רועייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" אלו היו מילותיי האחרונות עד העילפון.

"רועי?! רועי?!?" אמר שחר.

שחר ניגש אל התמונה- וגם הוא זיהה!

"זה באמת רועי!!! אמא'לה!!! זה רועי- אח שלו!!! אח של אודי!!!!" צווח בבהלה.

והילה רק ישבה ליד אודי, בוכייה ..

ואז, בצורה הכי מפתיעה בעולם.. החל גשם. גשם שכמותו כבר הרבה זמן לא היה בתקופה כזאת של אביב.

והגשם שטף את החנות העולה עשן אחרי שריפה, ואת שלושת האנשים שהיו חלק מסיטואציה טרדית שכזאת.

הילה, שחר ואודי.

                                                                                                המשך יבוא. . .