Pieces of me

ולמרות שכל הלחץ נופל עליי עכשיו ואני מבינה את גודל האחריות שיש לי בידיים, אני כל כך שלוה.

אני מסתכלת החוצה דרך החלון ומציצה בסקרנות על השמיים האפורים-כתומים.

הרוח אביכה הזאת, והכל מרגיש קצת מאובק.. אבל זה לא אבק של דברים נושנים, אלא סתם אבק.

הכל פשוט, הכל טוב.

הכל מחייך אליי מכל הפינות... הכל מסתדר לי.

אז יש לי שעה ביום להיות על המחשב, ואני משתשמשת בה לעשות את הדברים שאני אוהבת, וזה נחמד.

ביום רביעי אנחנו נפגשים.

זה נחמד, שעכשיו יוצא לנו לדבר כל כך הרבה בטלפון, שאני מרגישה קרובה אלייך גם כשאנחנו רחוקים.

והסופ''ש הקרוב, וואו..איזה סופ''ש מדהים יהיה לנו.... 3>

ולמרות הלחץ, והרפיון שכל שאני חווה, אני כל כך מאושרת...

כל כך טוב לבוא לבי''ס ולהרגיש כאילו הכל כל כך נינוח...

ולחבק חברים, ולחייך חיוכים שאין להם סוף, ולצחוק שעות...

לפעמים אני מסתכלת על השמיים בחיוך גדול ואומרת תודה.

אני מוצאת את עצמי מעריכה את הדברים הרבה יותר עכשיו...

לכל דבר יש ערך גבוה, כל דבר חשוב, ובשביל כל דבר מתאמצים.

למרות שלא תמיד בא, ולא תמיד מתחשק-

יש לי אנרגיה להכל (חוץ ממתמטיקה?)

והשיחות האלה, שאני מוצאת את עצמי מנהלת איתך סתם במהלך היום,

למרות האדישות הכל כך גדולה שלך, והאפטיות שאתה מנסה להקרין-

למרות כל אלה... כל שיחה ממלאת לי את המצברים לעוד יום-יומיים.

יש מחסור נוראי בשעות שינה, וקר לי. והסופ''ש הקרוב הולך להיות ממש לא סופ''שי.

אבל אני מתנחמת בזה שברביעי, הכל נגמר- והשקט חוזר למעוננו.

שבת שלום יקיריי, אוהבת אתכם ומחבקת אתכם, היכן שלא תהיו

"הערתי אותך?"

"מה פתאום!"

"מה את עושה ערה בשעות כאלה?"

"אני..? אני... אני מציירת!"

חחחחחחחח הפתעת אותי אתמול בלילה... לא ציפיתי שתתקשר, וזאת הייתה הפתעה נעימה.

כן, הערת אותי... אבל היה לי כל כך כיף ללכת לישון אחרי ששמעתי את הקול שלך.

תחזיק מעמד חייל שלי, עוד שישה ימים וכמה שעות