?This is one side in ny face you want to see the other

נמאס כבר בקטע של דכאון
אף פעם לא הייתי כזאת דכאונית
גם בתקופה שהייתי לבד בלי חברות היה לי הרבה יותר טוב ושמח.
בתקופה שהייתי הילדה הכי הכי הכי צנועה שיכולה להיות.
אני הבנתי מלא דברים בזמן האחרון והשתניתי במחשבות וגם בהתנהגות,
אבל איבדתי הרבה כי עשיתי טעויות ,בחיים , וכמו בפוסט הקודם שרשמתי שכל ההתרחקויות האלה והחוסר ביטחון
נובע מטעויות שעשינו.
פתאום במבט לאחור אם כל אחד יזכור אירועים מעברו ,מהחברות איך היא הייתה פעם ומה הטעויות שלי , תבינו שגם אתם אשמים.
ואני אשמה בעיקר על עצם היותי תמימה כןכן תמימה הכי תמימה שאפשר כנראה שיחקו בי יותר מדי והייתי בשביל כולם
אבל אף אחד בשביליי...
כבר לא יוצאת בימי שישי כי אין עם מי אף אחד לא מזמין לא רוצה ,מסיבות ביינתים אין ובטרופיקנה נראכבר(למרות שזה כבר לא שווה כמו פעם שעברה ב6.11 אחרי כל מה שקרה).
התאריך שממנו התחיל הכל והבנתי הכל זה בדיוק המסיבה ב6.11
ואותה יציאה בד' ועוד כל מיני אירועים שאניי פשוט הבנתי שאולי כן אולי יש לי סוג של יופי בפנים אבל אני לא כוסית ואין לי גוף
וככה כולם מתייחסים אלי , בתור מישהי בלי "גוף" ..
עזבו את זה בנים מתייחסים לפי חיצוניות גם הסביבה מתיייחסת לפי חיצוניות ,ושופטים אותך ומחליטים שאתה כזה וכזה רק בגלל החיצוניות ,וככה זה עם חברים ,חברות , יציאות ,משפחה....
אף פעם שום חברה לא התקשרה אלי סתם ככה כדי לדבר או להזמין , הכל דרך הטלפון ,
אף חברה אף פעם לא באה אלי או הזמינה אותי אליה (היו כמה אבל פעם ב...)..
פשוט נשארתי גלמודה ,לבד...
אפילו את החברה הכי הכי שלי שלא לומדת איתיי ולא למדה ואני מכירה אותו ממקום אחר(קיצרעזבו)
כבר לא כזה מתעניינת בי ז"א לא יוצאת לא מספרת , ויותר מעניינת אותה השניהה......
הייתי רוצה להיות אחרת ,אחת שאכפת לסביבה ממנה ולה אכפת מהסביבה..
בקיצור זה פשוט חוזר וחוזר...