אז הנה שוב אני כותבת ,אני נמצאת באותו מצב באותו
מקום מאז שכתבתי את הפוסט האחרון
לשנת 2009 היו לי תוכניות , לצאת להנות , לראות רחובות אנשים , חברים משפחה
אבל כל מה שזכיתי זה להיות אצל סבתא שלי לגור אצלה בלי לראות את הבית
רק בגלל שיש לה חדר מדרגות מוגן , ולהיות עם אנשים שמסתכלים עלי ועל המשפחה שלנו
כאילו שאנחנו פולשים כי סבתא שלי נסעה לת"א בגלל שנולד לי בן דוד חמוד וקטנטן יום שלישי
אז סבתא שלי הלכה לעזור לדודה שלי לטפל בו ,והיא השאירה לנו את הבית שלה.
קיצר מכל רע יש טוב והטוב היחידי זה שבןדוד שלי נולדד...
נקווה שאת משה הבן דוד היחיד(הבן) שהיה לי עדד כה אני אשכח:-(
למרות כל הרגעים הטובים שהיו בינינו וכל האחווה אני רוצה לשכוח הכל..
אבל עכשיו זה קשה כי אני לא יודעת מה עובר עליו למרות שהוא אוטוטו בן 22 אני רוצה לדעת מה עובר עליו ואולי הוא קיבל את הצו 18 הזה .. אני ממש מפחדת בלי לדעת מה קורה , אם הוא עכשיו נלחם או לא...
קיצר היו תכנונים לשנה החדשה וכולם בן רגע נהרסו...
אני שומעת כל הזמן בומים , וכל הזמן שומעת אזעקה כאשר מדובר ברוח הדופקת בחלון
ואתמול ב12 וחצי אזעקה שניה בב"ש אחרי חצי שעה ,למזלי לא ישנתי כי אם הייתי יושנת לא הייתי מתעוררת עם השמע האזעקה , והמצב של הפחד לישון ולא כי יפול גראד זה גם אלא מכך שפתאום לשמוע אזעקה ולקום בבהלה , נפגעת חרדה אני לא ולא הייתי ונקווה שלא אבל נראלי שאני בדרך
כמה אפשר להחזיק מעצמי ויחסית להיות חזקה , לראות את הבית ספר שלי הרוס ,בית ספר יחסית יפה וגדול מהרבה בתי ספר אחרים...
אני ממש מקווה שזה יגמר בימים הקרובים ואני שוב אוכל לצאת ופשוט להנות מהחיים , לראות שוב את בןדוד שלי גם אם זה מרחוק וגם עם זה ליד חברה שלו שנועצת בי כל הזמן ת'מבטים האלה שלה
טובב קיצר לי נמאס מכל המצב הזה ולא רק לי אלא לכולם ,בשבילי גראדים בב"ש זה חדש כי מאז שאני נולדתי אני אישית לא הייתי איכשהו באיזה מלחמה .. זאת המלחמה הראשונה שאני נמצאת בה ..
אישית לא כזה סבלתי כמעט סבלתי ממנה כשהטיל הראשון התפוצץ 10 דקות מהבית שלי!
לפני סיוםם אני רוצה בכל זאת למרות שאני רוצה לשכוח להקדיש את זה לבןדוד שלי:
למרות הכל ולמרות כולם תדע ,שאני לא מפסיקה לחשוב עליך לרגע ולמרות כל מה שקרה בעבר
לא שכחתי ממנה ומסבתא והיא היתה בין החשובים לי ולא אני ולא ההורים שלי לא אשמים בזה ובטח שלא אתה והוא ... רק הוא אשם בזה אבא שלך ,אם רק היית שם לב ליחס שלו אליה ,ועכשיו שהוא מצא לעצמו אחרת ואני ראיתי איך היא מתייחסת אליו עם כל הצער אבל בו זמנית שמחה וסליחהה סליחה באמת שאני אומרת את זה אבל מגיע לו , למזלי הוא לא ראה אותי כי אם כן אני לא יודעת איך הוא היה מגיב אבל למרות הכל עם השנים תמיד תישאר בןדוד שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
