בפאב השכונתי הביאו אותה ביציאה המשעשעת עם The Soggy Bottom Boys

וכשחזרתי הביתה ראיתי את הפוסט יומולדת שמיטקה הקדיש לנופסי

ומאז אני לא יכולה לעצור את שטף הפסקולים שרצים לי בראש.

אז הנה אחד הראשונים שלי, ונראה אתכם מזהים מי זה שפוסע בין עצי היער ושר (וזה באמת הוא שר!)

והנה אהובי, כובש אותי כל פעם מחדש

קטע קצרצר מעמוק באדמה שאני אוהבת במיוחד

ולסיום -

מוסיקה טובה כפסקול לסרט זה מצויין, אבל כשהמוסיקה הופכת לשחקן נוסף יוצאת סצנה מופלאה במיוחד

ועכשיו, כשהאלכוהול קצת התנדף, אני חושבת שאני סופסוף יכולה ללכת לישון.