אתה מבין נוטל יקר, יש לך טעות קטנה בכותרת הבלוג.

טעות נפוצה בקרב בני מינך.

אין לי שום בעיה להיות במחזור. קצת לא נח כשאני באמצע טרק בפאקינג נו-וור, אבל עם קצת תכנון מראש זה לא קורה הרבה. חוץ מזה, לא ביגי, ביחוד מאז שהמציאו את הטמפקס קומפקט. הופה לכיס ואני צועדת לשירותים כתמול שלשום.

והמצב רוח? מצויין תודה. אפילו קצת מרומם. הגוף שלי מזכיר לי שאני אישה, למקרה ששכחתי (זה קורה לי לפעמים). ואני שמחה כל פעם מחדש לגלות שהוא עדיין מתפקד כמו שצריך, למרות שהתעללתי בו כל השנים. סה"כ ימים מאוד חיוביים.

אבל שבוע לפני המחזור, נו, זה כבר סיפור אחר.

משהו בגוף שלי חוטף ת'אטרף. אלוהים יודעת למה (ובינינו, היא בטח מתמודדת עם זה יותר טוב ממני). אני כולי בסרטים. או שאני עצבנית רצח וזה מביא לי את הדיכאון,או שאני רעבה, ועכשיו שאני בדיאטה זה ישר מביא לי את הדיכאון, וכשאני לא בדיאטה אני אוכלת כאילו אין מחר ואח"כ זה מביא לי את הדיכאון, או שאני פשוט בדיכאון, בלי מתווכים ובלי תחנות ביניים. וכל חודש אותו סיפור. פתאום זה צונח עלי, השבלמח"ז. וכמה שהוא אכזרי הזבל!

על הבוקר אני מרגישה אותו מזדחל, אני קמה בבעסה, אני חסרת סבלנות, אין לי כח לכלום, אין לי חשק בשיט. אם זה סופ"ש, אז אני נתקעת בבית, וממש לא מעניין אותי שיפה בחוץ. יפה. יופי. נהדר. מצויין. פאק אוף!

ואם זה יום עבודה אז בכלל שבייזה. זה מתחיל בכביש, ואני לא מרחמת על מי שבמקרה נקלע בדרכי בבקרים האלו, וממשיך בעבודה, ואני לא מרחמת על מי שנקלע בדרכי לאורך כל היום. זה אם אני עצבנית. אם במקרה אני בדיוק בדיכאון זה קצת יותר אינווירומנט פרנדלי. אני סתם מחמיצה פרצוף. אבל תנסו לשאול אותי למה אני עצבנית, שזה הדבר שהכי מעצבן אותי כשאני בדכאון, וישר הדכאון יהפוך לקריז, ושור אינאפ ייצא ישר עליכם!

וככה עובר לו היום, על כל מדרונותיו ותהומותיו, ומגיע הערב. שעת התה האפלה של הנפש אדמס קרא לזה? גם אם זה לא הניסוח המדויק, זה מספיק קרוב. אני צונחת הכי עמוק שאפשר, בלי שום סיבה נראית לעין. מה סיבה? אין סיבה! למה,צריך סיבה לכל דבר?! פאק אוף!

וזה מפתיע, שאחרי שני עשורים וחצי לא התרגלתי לרוטינה, נכון? אז זהו שזה לא תמיד היה ככה. את רוב שנות העשרים, וחלק מהשלושים, ביליתי על גלולות (חלק מההתעללות שציינתי למעלה). סבבה של דבר הקטנטנות הלבנות האלו, הפכו את הגוף שלי למכונה משומנת היטב שמסמלצת תפקוד תקין פעם בחודש, וכבונוס קיבלתי פטור מכל תופעות הלוואי. אבל אז התחיל להשמע לי הגיוני שיש משהו שגוי בלתת לגוף לתפקד על סימולציה מלאכותית, אז החלטתי לתת לטבע צ'אנס נוסף. ככה כבר כמה שנים טובות, ובינתיים אני והטבע מסתדרים די טוב. חוץ משבוע לפני המחזור. אז אני לא מסתדרת עם אף אחד!!! גם לא עם הבן אדם הכי נחמד בעולם, אוקיי?! לא אוקיי?! לא צריך! פאק אוף!

ועכשיו אני יושבת מול הבלוג, שופכת חמתי על זרים, ובחוץ שבת שימשית יפה. ובטח חברה שלי תתקשר עוד מעט להציע שנלך לקפה, אז כדאי שאני אצא מהפיג'מה ואלך להתארגן. אבל אין לי כח. אין לי חשק. לא בא לי לצאת מהבית. למה? מה, עוד לא הבנתם? ככה! פאק אוף!