יצאנו היום את היציאה השבועית לפאב שליד העבודה. נהייתה לנו מסורת שכזאת, ואנחנו מקפידים כמעט כל שבוע. אני מהיוזמים (סורפרייז סורפייז) אז אני מקפידה הקפדה יתרה לא להבריז. וגם היום התמדתי, למרות היום היחסית מעוך שעבר עלי (אמנם קמתי הרבה יותר מעודדת משהלכתי לישון, אבל עדיין לא הייתי בשיאי).

כבר בדרך לפאב זכינו לטעום את הגשם, שחוזק ברוח צידית. אבל לא בטירוף. האצנו הליכתנו, אבל עוד לא הזדקקנו לסיבולת לב ריאה.

בפאב עצמו היה נחמד, כמו תמיד. פיטפטנו, צחקנו, שתינו, עישנתי (אני מיעוט מנודה). היה סבבה. התעודדתי קלות.

ואז יצאנו החוצה.

ואז כבר ירד גשם.

מבול!

רצנו חזרה בצווחות של ילדים מתלהבים, מתפוצצים מצחוק ומשתדלים לא לטבוע באף שלולית. אין לי שום הסבר למה, אבל זה ניער אותי סופית מהמעיכות והשביזות. תוסיפו לזה את העובדה שהדרך הביתה היתה פקוקה, ושהמגבים שלי התגלו כמנגנון אקסטרה רועש,  ותבינו למה אני כולי מופתעת מהשיפור המטורף במצב רוחי.

אבל כך היה. פרץ הגשם הזה עשה לי משהו. ואני, אני בכלל לא הייתי מאלו שאוהבים גשם. פעם אפילו הייתי ממש אנטי. זה רטוב, זה בוץ, זה מעיק כשאתה נסחב עם מוצ'ילה של 20 קילו, זה מפחיד כשאתה נוהג והוא יורד בשיא החוזק ואתה לא רואה ממטר, זה מבעס כשאתה חונה שלושה רחובות מהבית ובדרך לרכב מישהו עובר ומשפריץ עליך טונה ג'יפה..

ובכל זאת, בשנים האחרונות גיליתי שאני דווקא אוהבת את הגשם לפעמים. ביחוד בהתחלת החורף, כשאני נזכרת מחדש כמה הוא מלהיב, ועוצמתי, ומנקה את האויר, וצובע את הנוף שאחרי בצבעים חדים במיוחד, וגורם לשקולים שבאנשים לקפץ בצווחות של ילדים מתלהבים.

בקיצור, היום הוא בא לי טוב במיוחד.

אז הנה כמה שירי גשם, מאלו שבדרך כלל נתקעים לי בראש איך שהגשם מתחיל

(דרוריתה, משהו במיוחד בשבילך)

ולא נותר אלא לחתום את הפוסט בשיר הכי מתבקש - Cantando bajjo la lluvia

ובסמטה המוסיקלית לי חולקת איתנו את אהבתה לקווין

פינת המגיב המגניב

אני כולי במוד של שירי גשם מקפיצים, אז יאללה, מי שרוצה לצרף לכאן שיר גשם שאהוב אליו, זה הזמן והמקום.

קריטריונים: זה צריך להיות על גשם, או לפחות לכלול את המילה גשם, וכדאי שזה יהיה שמייח וקופצני (אבל אם יש שיר גשם שקט שאתם ממש ממש אוהבים יש מצב).

אקסטרה נקודות למי שמצליח למצוא ביוטיוב שירים בעברית על גשם (ניסיתי..).

בחירתו של הסוואנט:

מוקדש מעלמק למעדומה: