טיפה באיחור, גם אני מצטרפת לפרויקטון המחוייך של יונת (עם קצת חופש יצירתי):

אני מעדיפה לצחוק מלוא הפה ולחייך המון

יום אחד אני גם אלמד לבכות מול אחרים

אני מעדיפה להיות נחמדה

חבל לי שיש דברים שאני מצליחה להוציא מעצמי רק כשאני כועסת

אני מעדיפה להקדים

יש לי קטע מטורף של  להכנס לסטרס רק מהמחשבה שאני עלולה לאחר

אני מעדיפה לצאת לארג'ית בכל מה שנוגע לכסף

אני חושבת שזה בזכות אמא שלי, שתמיד אמרה שמי שמשחרר כסף בקלות הוא גם יחזור אליו בקלות

אני מעדיפה להיות זאת שמצלמת

אבל מדי פעם, ובעיקר בטיולים, אני מכריחה את עצמי להצטלם כי אני יודעת שכמה שנים אח"כ אני אסתכל על התמונות ולא אבין למה חשבתי שנראתי לא טוב

אני מעדיפה כנות וטוב לב

אני יוצאת מנקודת הנחה שהאנשים שאני פוגשת הם כאלו. פעם כעסתי על עצמי כשהייתי נפגעת מאלו שהם לא, עם הזמן הבנתי שזה מחיר שאני מוכנה לשלם

אני מעדיפה את עצמי עם האחייניות שלי

על פני איך שהייתי לפני היום שהגדולה נולדה, והוציאו אותה מחדר הלידה, ונתנו לי להחזיק, והיא תפסה לי את האצבע

אני מעדיפה לאהוב את ההורים שלי

התקופות שבהן עולים לי כעסים מהעבר הן התקופות הכי נוראיות שלי. כל כך הרבה יותר כייף לאהוב

אני מעדיפה את האמת

אני רוצה להאמין שאין שום מצב שבו יש צורך אמיתי לשקר, ואני מאמינה בכל ליבי שלשקר עושה לך נזק עצום

אני מעדיפה קור ו/או יובש

כשאני מזיעה אני נהיית חסרת סבלנות, עצבנית, ומסוגלת לרצוח את מי שמעיז לגעת בי

גם אני מעדיפה חתולים

אין לי מושג למה, זה פשוט ככה. הם עושים לי להנמס ולעשות קולות מפגרים של קוצ'י פוצ'י, ואני בכלל לא טיפוס של קוצ'י פוצ'י

גם אני מעדיפה קולנוע

בהצגות הספורות שהייתי בהן הרגשתי לא נוח עם זה שהדמויות שמולי שומעות אם, נניח, אני צריכה פתאום להשתעל

אני מעדיפה DVD-ים

עם כל אהבתי הענקית לקולנוע היה לי חוש לא לפצוח באיסוף קלטות וידאו. כשה-DVD-ים יצאו לעולם ידעתי שזהו, הגיע לאובססיה גואל. ארבעמאות ומשהו כותרים מאוחר יותר, לא נראה שהיא הולכת לשום מקום

אני מעדיפה מוסיקה

כי מוסיקה היא באמת האוירון שלי, והיא יודעת לקחת אותי במרחב ובזמן בצורה הכי מרגשת והכי מופלאה

אני מעדיפה את אנגליה

כל פעם שאני מתכננת נסיעה קצרה אני בסוף נוסעת לאנגליה. כל דבר בה עושה לי את זה, וכולם מדברים עם המבטא הכי שווה בעולם

אני מעדיפה את תל אביב

כי מכל המקומות שגרתי בהם היא היחידה שנכנסה לי ללב. כי לשוטט ברחובות שלה זה הדבר הכי כייפי בעיניי. כי מאז שגרתי בה לראשונה יש בה משהו שאני לא מוצאת בשום מקום אחר, ואני לא יכולה להגדיר בדיוק מה, אבל אני מרגישה את החוסר שלו בוער בי כשאני נאלצת לגור במקום אחר

מצחיק, אבל מכל השירים של סיימון וגרפנקל דווקא את אל קונדור פאסה אני לא ממש אוהבת.. ואפילו הייתי בפרו וישבתי שעות בצינת הבוקר של קולקה קניון ובסוף זכיתי לראות אחד, עובר. וזאת באמת ציפור מרשימה. אבל השיר לא עושה לי את זה.

מה שכן, יש כל כך הרבה אחרים שלהם שכן עושים לי את זה, אז הנה כמה, ככה סתם בשביל הכייף לפני שאני סוגרת את הפוסט והולכת לישון.

יופי של שיר שיופי של הופעה. אם רק הייתי יכולה להיות שם..

ועוד אחד שמרגש אותי, כל פעם מחדש 

and every stop is neatly planned for a poet and a one man's band..

והנה אחד הכייפים הקופצניים שלהם. קומי סוזי, קומי!

מתה על השיר הקיצבי הזה, אז למרות האיכות הלא מי יודע כמה אני לא מתאפקת

חובבת צילום שכמוני, איך אפשר שלא לאהוב את השיר המשובח הזה..

ודי! עכשיו אני באמת באמת הולכת לישון!

הסימטה שלנו חוזרת לארח את דרוריתה, והפעם היא מספרת לנו על אהבתה לדונלד פייגן וסטילי דאן