כמו שסיפרתי, את השבוע הראשון שלי באוסטרליה ביליתי בסידני.

אני זוכרת את הנסיעה משדה התעופה לעיר, מתי שהוא בשעות הבוקר המוקדמות. הלומת טיסה (הגעתי ישירות מהארץ, עם 4 שעות עצירה בבנקוק), אכולת חששות (פעם ראשונה שהתחלתי טיול גדול לגמרי לבד) ובעיקר אחוזת התרגשות.

היה יום מדהים בחוץ, שמש וקריר, כאילו בהזמנה. אני זוכרת שבאיזשהו שלב נפרש מולי קו החוף, משובץ בתים צבעוניים, וכל החששות שלי התפוגגו. ידעתי שעם כזאת קבלת פנים מוארת ומרוממת, הולך להיות לי פשוט טיול מצויין.

את סידני לקחתי לגמרי באיזי, משאירה לעצמי זמן הסתגלות בין השיטוטים התיירותיים לבין הבירורים להמשך. הבחירה ללון בבונדיי ביץ' הוכיחה עצמה כמוצלחת. יש משהו מאוד מרגיע בלקום כל בוקר לנוף של חוף, לשוטט לאורך הטיילת, לקנות איזה שייק טבעי. בייחוד כשאת שאר היום אתה מבלה בעיר גדולה וסואנת.

אבל גם את העיר מאוד אהבתי, ונהנתי לחקור את פנינות התיירות שלה.

אחת מהן היתה טורונגה. גן החיות של סידני שממוקם על אי קטן ממולה. מה שגם נתן לי הזדמנות לצלם אותה באלפי זויות מחמיאות ממעבורתי המתרחקת, וגם כרקע לגן החיות עצמו. זה, בשבילי, היה השוס.

תכל'ס, גני חיות משעממים אותי אחרי משהו כמו חצי שעה. אבל כשג'ירף מדגמן לי פוזה על רקע בניין האופרה והגשר, זה ישר מקפיץ לי דימויים של אריות ברחבי ניו יורק.

והנה עוד אחת שאני מאוד אוהבת, גם מהסיבות של הג'ירף, וגם כי יש לי חיבה עמוקה לעופות דורסים (ולתנינים, וללטאות, ולנחשים, אבל על זה עוד תשמעו הרבה בפוסטים עתידיים).

אחרי כמה ימים של תיירותיות מאסיבית עם שתי בחורות חמד שהכרתי בבקפקרס, החלטנו שמגיעה לנו קצת מנוחה, והלכנו לנוח בגן הבוטני. עכשיו אני, כשאני שומעת גן בוטני, אני לא נופלת בריצפה מהתלהבות. אבא שלי, בן היתר, הוא מדריך טיולים, והיה כזה מהיום שאני זוכרת את עצמי נסחבת אחריו ומקבלת הסברים מפורטים על כל פרח, צמח, גבעול ושורש. קחו את זה ושלבו עם השורט אטנשיין ספאן שלי, ותבינו שאחרי שני שלטים וחצי עם שמות של עצים בלטינית אני מתחילה להשתעמם.

וכמו תמיד, כגודל הציפיות כן גודל ההפתעה.

הגן הבוטני של סידני התגלה כפינת חמד מהממת. שטחים נרחבים של דשא, ברכות, מזרקות, ספסלים, גשרונים. והכל שם בשבילך, הולך הרגל העייף משיטוטי היום. לגמרי בשבילך. ולהלן ציטוט מאחד השלטים שצילמתי (מרוב הלם על תוכנו):

...Please walk on the grass

We also invite you to smell the roses

hug the trees

sit on the benches and picnic on the lawns

לא להתאהב בהם אחרי שלט כזה?!

כפרה על האוסטרלים האלו!

שקוף שחיבקתי עץ.

אח"כ נשכבנו לנו על הדשא ונימנמנו בשמש החמה.

וכך, מנקודת המבט של הנמנום, צילמתי לראשונה את הציפור שלימים זכתה בכינוי אגלי-בירד.

יצא לי להתקל בה חדשות לבקרים ברחובות סידני, וכיעורה שיעשע אותי כל פעם מחדש.

ובנימה משועשעת זאת, השיר הזה עלה לי בראש עכשיו.

שיהיה לנו סופשבוע מצויין!