(הערה קטנה לגבי הקליפים מיו-טיוב: הם נטענים מאוד לאט הערב, אז כשאתם מתחילים לראות קליפ תלחצו על כפתור ה"פאווז" שלו ותנו לקו האדום לתפוס קצת פור עליכם. ברגע שיש קצת קו אדום תלחצו על פליי, ככה יש סיכוי נמוך שהשיר יקרטע לכם)

כהשפעה ישירה של תקופת הבאפי שלי, מזה כמה ימים שאני מפזמת נון סטופ שירים מפרק המחזמר, Once more with felling.

פרק מהמשובחים שיצא לי לראות בסדרת טלויזיה אי פעם, והשירים תפסו אותי משמיעה ראשונה. אבל לא על הפרק הספציפי הזה בא לי לכתוב, אלא דווקא על הז'אנר שהוא מייצג. מיוזיקלס. בקולנוע.

אז לפני שאפצח בסקירה היסטורית, הנה טעימה מהטריגר לפוסט הזה.

Walk through the fire מפרק המחזמר של באפי.

מוקדש באהבה ללי ע.   שאמרה שהיא אוהבת אותו בגלל השירה של כולם ביחד. ואכן, חברי צוות באפי התברכו בין היתר גם בכשרונות מוסיקלים, וג'וס וודון ידע בדיוק איך לשלב כל אחד בצורה הכי טובה.

(אזהרת ספויילרים: למי שלא ראה את העונות עד העונה השישית ועד לפרק הזה, עדיף שלא יראה את הקליפ).

*

*

את החלק הראשון של הילדות שלי העברתי בנתניה. אין לי המון זכרונות, ככה אני, אין לי המון זכרונות ילדות. אבל יש כמה, ואחד חזק וחי זה אמא שלי ואני, בקולנוע שבמרכז העיר, רואות צלילי המוסיקה. לדעתי עשינו את זה יותר מפעם אחת, אני חושבת שהיא סיפרה לי על זה משהו פעם. מה שבטוח, המחזמר הזה נכנס לי לנשמה בגיל מאוד צעיר, ויצר שם קרקע פוריה לאהבת מחזות זמר קולנועיים.

יש לי הרבה שירים אהובים מצלילי המוסיקה, אבל לשיר הזה יש לי סנטימנטים מיוחדים בשנים האחרונות. כשידיד שלנו טס לחו"ל לתקופה ארוכה, נמשושית ואני, ועוד כמה מחברינו, הופענו את השיר הזה בשדה התעופה, הופעת פרידה מפדחת במיוחד לחברנו היקר.

היה מצויין.

*

*

הזכרון המיוזיקלי הבא שלי הוא מתקופת היסודי. אין לי מושג איך ולמה גיליתי את "הבהלה לזהב" (Paint Your Wagon), אולי להורים שלי היה את התקליט? אולי. מה שבטוח, נתפסתי חזק על המערבון המוזיקלי הזה.

כבר יצא לי לשים כאן פעם קליפ של קלינט איסטווד, הוא ולא אחר, מהלך ביער ושר שיר אהבה בסופרנו רגיש. מחזה הזוי ביותר, אבל מסתבר שדירטי הארי יודע לשיר.

אבל הפעם אני אשים כאן את הכוכב השני של הסרט, לי מרווין. הקאבוי הכי זרוק, מעוך ומג'וייף שאפשר, עם הקול הכי עמוק וחודר שיש. ואם תקשיבו למילים, אני מאוד מזדהה עם מה שהוא שר.

I've never seen a sight that didn't look better looking back

*

*

סוף שנות השבעים, כנראה 79, ואני הולכת לסרט עם החבר הראשון שלי. גרתי אז בפיתחת רפיח, ולסרט הלכנו בעיר "הגדולה" ימית. גריז.

אני חושבת שאהבתי את הסרט, אין לי זכרון ברור מהסרט עצמו. כנראה הוא נבלע בזכרון החוויה הטראומטית משהו של להאבד אחרי הסרט ברחובות ימית. אני לא ממש זוכרת מה קרה, אני חושבת שבסוף דפקנו בדלת של מישהו וביקשנו להתקשר הביתה. בכל אופן, עם הזמן גריז ממילא חילחל לתודעה הקולקטיבית, והיה לי את התקליט כמובן, וידעתי את כל השירים בעל פה ורציתי להיות אוליביה ניוטון ג'ון.

עריכה מאוחרת: איך שכחתי?! עשרים שנה אחרי, כשגריז יצא בעותק מחודש ומשופצר לקולנועים, זכיתי לראות אותו שוב על המסך הגדול, ושוב בלוקיישן יוצא דופן. הפעם זה היה בלה-פאז, בירת בוליביה, עם הנמשושית. התלהבתי קשות מהעובדה שראיתי גם את הסרט המקורי וגם את ה-20-שנה-אחרי בקולנוע.

וברוח התקופה, הנה שני שירים מהסרט. הראשון מסמל אהבה תמימה וטהורה (באפי-אנג'ל). השני נוטף סקס ותשוקה ומסמל אהבה בוגרת, של פוסט ימי התיכון (באפי-ספייק).

*

*

*

*

האהבה הבאה שלי היתה המחזר האלמותי שיער. אני לא זוכרת מתי בדיוק גיליתי אותו, אבל אני זוכרת שזה היה הרבה אחרי שהוא התפרסם, עובדה שאף חיזקה את הפתעתי כשגיליתי בצפיה הראשונה שזה בעצם סרט מאוד עצוב. ומרגע שראיתי, ושמעתי, לא יכלתי להפסיק. טחנתי את הפסקול הזה עד דק.

מאוד קשה לבחור שיר משיער, כולם כל כך טובים. אבל הנה אחד היותר מתוקים ומקפיצים וכייפים.

I'm evolving, I'm evolving, through the drugs.. that you put down

*

*

ואני פשוט חייבת גם את השיר הזה. אחח.. ברגר, ברגר. איזו כריזמה, איזו מיניות משוחררת ומתפרצת. הסיקסטיז על כל הדרם מיוצגים בחינניות בשיר המצויין הזה. ככה חוגגים את החיים.

*

*

ואפרופו מיניות מתפרצת, אבל כל כך כל כך שונה מזו של הסיקסטיז, השגעון הבא בתור היה מופע הקולנוע של רוקי. שוב, הרבה אחרי כולם, אבל עדיין בזמן כדי לתפוס הקרנה אקטיבית בשיקאגו פיצה פיי פקטורי ז"ל. איזה מיוזקל משובח, ואיזו הופעה מחשמלת של טים קארי. אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להשאר אדיש לסקס שנוטף ממנו, ולא משנה מה הנטיה שלך.

*

*

חנות קטנה ומטריפה. שוב, אין לי זכרון מדויק מתי ראיתי את הסרט לראשונה, אבל אני יודעת שראיתי אותו הרבה פעמים מאז.

ושנים אח"כ ראיתי, פעמיים, את הפקת הנונסנס המשובחת של עידן אלתרמן, תומש, ושאר נונסנסיסטים ידועים. עידן היה שמעון (סאדנלי שמעון), תומש היה רופא השיניים ששואף גז צחוק ופוצח בחיקויי יורם גאון, והיתה אורלי (שאני לא זוכרת מי שיחקה אותה), וכמובן הצמח, בקולו העמוק של יוסי בנאי. כשהצמח מתחיל לבקש משמעון דם על בסיס יומי, ושמעון מנסה לסחוט את האצבע ולא יוצא כלום, הוא פונה לצמח ואומר "פרנקלי מיי דיר, איי דונט גיב א דם". עד היום אני נקרעת מצחוק כשאני נזכרת בקטעים מההצגה הזאת.

ובקליפ המשעשע הזה אני הכי אוהבת את קולות הרקע שעושים המיני-מיז של הצמח.

*

*

מתי שהוא באמצע סוף שנות התשעים, אני והאקס פרודים וחברים טובים, והוא מתקשר לספר לי על סרט שהוא ראה ושאני חייבת, פשוט חייבת לראות. דראג קווינס במדבר האוסטרלי מבצעים קאברים משובחים ועתירי תלבושות ססגוניות. בדיוק במעלה הסמטה שלי.

צדק. התאהבתי קשות מצפייה ראשונה. ועכשיו, כשהנופים האלו טבועים לי בנשמה, מיותר לציין עד כמה אני נהנית לראות את הסרט הזה שוב ושוב.

אז הנה הקטע היפיפה במדבר. אני מתה על איך שהמוסיקה האבורידג'נית משתלבת בסוף השיר.

*

*

המיוזקל האחרון להיום הוא הכי חדש ברשימת האול-טיים-פייבוריט-מיוזיקלס שלי. אהובי משכבר בימים בהופעה מתוקה, רומנטית בטירוף, ומפתיעה בנעימותה המוסיקלית.

תצחקו עלי חופשי, תאשימו אותי בירידה לקיטש הכי נמוך ומתקתק שיש, אבל אין מה לעשות. ככה זה כשיואן מקגרגור שר שיר אהבה. אז נכון שניקול קצת מביאה ת'קריז, אבל אפילו אותה אהבתי בסרט הזה.

*

*

וכדי שלא נשאר עם הרושם המוטעה שכל מה שיש בסרט הזה הם שירי אהבה מתקתקים, הנה הצד הקצבי של הסרט. מיקסוס מעניין, עיבוד משובח, וכוריאוגרפיה מטורפת. לצערי הקליפ לא באיכות מי יודע כמה, אבל זה שווה את זה.

*

*

אני אחתום את הפוסט בשיר שממנו לקוחה כותרת הפוסט.

המיוזיקל בבאפי יוצא דופן משאר המיוזקלס שדיברתי עליהם בפוסט. בבאפי הדמויות מודעות לכך שהן בתוך מיוזיקל, אבל ברגעי השירה עצמם הם לחלוטין בתוך זה. ודבר נוסף, כאן השירים הם הדרך של הדמויות לחשוף סודות, לשיר דברים שהם לא תכננו להגיד.

(אזהרת ספויילרים: למי שלא ראה את העונות עד העונה השישית ועד לפרק הזה, עדיף שלא יראה את הקליפ).

אבל, כמו שפתחתי ואמרתי, הפוסט הזה הוא לא על פרק המיוזקל בבאפי. המון כבר נכתב, ובטח עוד יכתב, על הפרק הזה. מבחינתי, מה שהפרק הזה עושה לי זה יותר רלוונטי, והפעם הוא עשה לי טיול קטן במורד שדרת הזכרונות.

*

*