ביום ראשון התפרסמה בפורום באפי במסמ"צ הפניה לדברים הקשים והצודקים שכתב ג'וס ווידון (היוצר של באפי) על הרצח המזעזע של דואה חליל, נערה בת 17 שהוכתה ונסקלה למוות בעיראק על רקע חילול כבוד המשפחה.

רצח על רקע כזה לא זר לנו, והוא מזעזע כל פעם מחדש, אבל המקרה של דואה חליל בולט באכזריותו.

הנערה נגררה לתוך קהל משלהב של עשרות גברים, חלקם בעטו בה וסקלו אותה באכזריות בעוד אחרים צילמו את הנעשה בפלאפונים שלהם. הצילומים האלו, שגם מראים כוחות שיטור שעומדים מהצד ולא מנסים למנוע את האקט המזוויע, התפרסמו בכתבה של ה-CNN הבריטי.

אני מביאה כאן את שתי הגרסאות שפורסמו ביוטיוב, אחת מצונזרת והשניה מלאה. הגרסה המלאה מצריכה רישום ביוטיוב (בשל הגבלת גיל הצפייה).

זאת הפעם הראשונה שאני מפרסמת כאן פוסט כזה.

הבלוג הזה הוא בהצהרה בלוג אישי, ואני כותבת בו על חוויות אישיות ועל תכנים תרבותיים שקרובים לליבי. אבל המקרה הזה, והעובדה המדהימה שלא שמעתי עליו דבר וחצי דבר עד קריאת הפרסום במסמ"צ, והעובדה העוד יותר מדהימה שכל מי שדיברתי איתו על זה מאז גם לא שמע עליו כלום, נוגע בי ברמה האישית.

התמזל מזלי להוולד להורים משכילים ומתקדמים, להתבגר בחברה מתקדמת ומתירנית, ולנהל את חיי בחופשיות מוחלטת תוך בחירה מלאה של עתידי וגורלי.

ובאותה מידה יכלתי להוולד לתוך חברה שמרנית ושובינסטית כמו זו שדואה חליל גדלה בה, ואני לא יודעת אם היה בי את האומץ הבלתי יאומן ללכת כנגד החברה הזאת וחוקיה הנוראיים בידיעה מלאה שאני עלולה לשלם על כך במוות אכזרי בידי האנשים הקרובים אלי ביותר. לדואה חליל היה את האומץ, והיא שילמה את מלוא המחיר.

אני לא יודעת אם היה פרסום כלשהו בעניין בכלי התקשורת המקומיים, אני לא מחוברת מספיק כדי להצהיר בוודאות שהמקרה לא פורסם כאן, אבל אני נתקלת ביותר מדי אנשים שלא שמעו עליו דבר וחצי דבר.

רציתי גם לתרגם את דבריו החשובים של ג'וס, אבל כל כמה שהאנגלית שלי טובה גיליתי שהיא לא מספיק טובה, ולא רציתי לעשות עוול למקור. אני חושבת שחשוב לעורר מודעוּת לנושאים שהוא מדבר עליהם, אני חושבת שהוא בן אדם מדהים ואני שמחה שזכיתי לשמוע עליו ולהחשף ליצירות שלו, בייחוד לבאפי שהיא ללא ספק שיר הלל לחוזק הנשי, והטקסט הזה שלו רק ממשיך ומעצים את ההערצה שלי כלפיו.

לקראת סיום הטקסט ג'וס מבקש מאיתנו, הקוראים, לבחור מטרה אחת משלל מטרות נעלות, ולעשות משהו. להתחיל ולו בצעד הקטן ביותר.

אלימות נגד נשים היא אחת מצורות האלימות הכי מפחידות בעיניי, והמקרה הספציפי הזה גם משלב בתוכו את הפן המפחיד עוד יותר של המון משולהב שמתאגד כנגד קורבן חסר אונים. קשה לי לנסח במילים עד כמה המקרה הזה טלטל וזעזע אותי.

אני מרגישה שהמעט שאני יכולה לעשות זה לעזור להביא אותו למודעוּת.

כמו שאמרתי, אני מצרפת כאן את הדיווח ששודר ב-CNN. שני הסרטונים, גם הגרסה המצונזרת, קשים לצפייה.

לי אישית היה צורך לראות אותם כדי לחוות את הטלטלה הזאת שגורמת לך לרצות לעשות משהו.

באופיי אני נוטה להתעטף במציאות היומיומית הנוחה שלי, בוחרת לא לראות את רוב הזוועות שמתרחשות בעולם ואף פחות את אלו שכאן, ממש מעבר לבועה. רוב הזמן אני מרגישה שיש כל כך הרבה אי צדק, אלימות, אפליה, ניצול, קורבנות, זוועות, שחיתות, אומללות.. מה כבר אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה? אז אני מנסה לעשות טוב בסביבה המיידית שלי. לתרום כמה שיותר, לעזור כשאני יכולה, לנסות לשפר את עצמי כי גיליתי שככל שטוב לי יותר מתגבר בי הצורך לתת לאחרים. אבל אני תמיד מרגישה שזה לא מספיק, ושהעיוורון החברתי שבחרתי לחיות בו הוא לא הוגן, לא מוסרי, ושאני צריכה לנסות ולעשות יותר. גם אם זה נראה שיש כל כך הרבה לעשות שאין לי מושג מאיפה להתחיל.

ג'וס צודק, צריך להתחיל ממשהו. לבחור מטרה אחת ולעשות מעשה קטן אחד.

הגרסה המצונזרת:

הכתבה המלאה: