כבר שבוע שאני מתכננת לכתוב פוסט אבל לא יוצא לי. למה? כי עבדתי כל ערב בשבוע האחרון.

כל ערב!

ווהוו!

כן, כן, אני בהתלהבות של ההתחלה, אבל.. ווהוו!

אז ככה,

מאז שבוע שעבר אני מברמנת במסעדה שהמעדומה משפפת בה. יצא ככה שהם היו צריכים ברמנית זמנית לסתום חור קטן ערב אחד שבוע שעבר, וחור ענקי כל הערבים השבוע. ואני שורצת שם לא מעט מאז שהמעדומה כפרתי עובדת שם, אז הם פנו אלי.

מפה לשם הם יצאו מאוד מרוצים מהסידור, ושבוע הבא כבר שולבתי בסידור הרגיל לשני ערבים באמצע השבוע.

ואני? גם אני מאוד מרוצה מהסידור.

נכון שהפנטזיה שלי היא בר שכונתי שוקק, אבל מהר מאוד הבנתי שאף בר רציני לא יקח ברמנית מתחילה נטולת נסיון כלשהו בתחום (חודשיים מלצרות לפני 20 שנה לא באמת נחשבות). זירזוף ההפניות מחברת ההשמה סיפק שניים וחצי ראיונות עבודה במסעדות שיש להן בר קטן, והעתיד לא נראה מבטיח. ואז צצה ההזדמנות הזאת, וחשבתי לעצמי שבתור משהו זמני, התחלתי, זה יכול להיות לא רע בכלל. ועכשיו, אחרי שבע משמרות, שש מתוכן ערב אחרי ערב, אני מגלה שבנוסף לצבירת הנסיון אני גם אשכרה נהנית.

אחרי הלחץ הבלתי נמנע של הערב הראשון התחלתי לזרום. אני כבר יודעת איפה כל דבר נמצא (כמעט. מבחר היינות הלא מבוטל עדיין קצת מאתגר, אבל אני לאט לאט מתאפסת). כבר סיגלתי לעצמי רוטינת פתיחת ערב משלי. כבר למדתי איך לשלב את התפקוד השוטף עם שמירה על בר מבריק ומתוקתק (חולת סדר שכמוני, אין דבר שמשמח את עיניי יותר מבר מצוחצח). ואפילו גופי הדואב כבר דואב פחות (פדלעת הייטק שכמוני, את הערבים הראשונים שרדתי רק בזכות הבנגיי המציל).

וזה כייף להזמין חברים טובים שיארחו לי חברה על הבר, בייחוד עכשיו שהמקום עדיין חדש והערבים ריקניים. וזה כייף ללמוד על יינות מבעל המקום, שיינות הם אהבה גדולה שלו. וזה כייף שכל היום פנוי לי להסתובביות ושיטוטים. וזה כייף שללכת לעבודה זה ללכת למסעדה שווה ומפנקת. וזה כייף לחזור הביתה בסיום המשמרת ולהרגיש חלק מהאנשים שעושים את חיי הלילה של העיר. וזה כייף לא לדאוג אם אחרי העבודה אני נשארת ערה עד ממש מאוחר, כי גם אני עובדת למחרת אני עדיין יכולה לקום בשתיים בצהריים. וזה כייף להרגיש שעשיתי בחירה מצויינת, ושהמקצוע החדש מרגיש לי בדיוק מה שמתאים לי לעשות כרגע. וזה הכי הכי כייף להציץ מדי פעם בחלון ההגשה של המטבח ולעשות פרצופים למעדומה.

וזה כייף לעשות משהו שונה לגמרי מכל מה שעשיתי עד היום.