החורף הזה הכניס אותי לשוונג בישולים שלא ברור לי מאיפה הוא מגיע, אבל אני נהנית מכל רגע. ברגעים אלו מתבשל לי על הכיריים מרק ג'ינג'ר כתום. בטטות, גזרים, דלעת, ערמונים, דלעת ערמונים (כור אתה יודע מה זה? גרעינים אני לא צריך להסביר לך), שלל תיבלונים, וכמובן ג'ינג'ר. אם ייצא טוב אני אפרסם את המתכון המדויק.

מה שכן, אין לי בלנדר ידני (לא היה לי כח להרחיק מעבר לסופר המקומי, ופה לא היה. אני אצטרך לזכור לקנות ביום השיטוטים הבא) אז חתכתי הכל קטן קטן כדי שיהיה לי קל למעוך עם המועך-פירה, מה שאומר שביליתי עכשיו במטבח איזה שעה ומשהו. בהתחשב במזג האויר המוזר בחוץ, ממש לא היה אכפת לי לבלות את השעה הזאת במטבח. בכלל כייף לי להיות בבית כשחורף בחוץ, ככה יש לי אפס רגשות אשמה על זה שאני לא בחוץ נושמת שמש ואויר אגזוזים צלול כבירה.

הפוצ'ול המג'ונג'ן מתאושש כיאות. אתמול הייתי קצת מודאגת.

שלשום, כשחזרנו מהווטרינרית הוא דווקא היה בסדר. לפני שיצאתי ממנה הקפדתי לקבל הסברים מפורטים. אם הוא לא אוכל, אל תדאגי. אם הוא אוכל ואז מקיא, אל תדאגי. אם מתנפח לו האזור, אל תדאגי. נו אז איך אני אמורה לדעת אם משהו לא בסדר?!

אבל הכל היה בסדר, הוא היה קצת טושטוש אבל יחסית עירני, הוא אכל ולא הקיא, הוא הלך לחול שלו, וחוץ מלישון הרבה ולהיות מעוכי, הוא היה נראה בסדר גמור.

אתמול הוא ישן רוב היום, לא אכל בכלל, אפילו לא טעם מהמשחה נגד כדורי השיער שהוא אוהב בטירוף, וקצת לפני שיצאתי לעבודה הוא התחיל לעשות תנועות מוזרות עם הפה, כאילו הוא מנסה להפטר ממשהו לא טעים שנדבק לו ללשון. לא הצלחתי לראות מה לא בסדר, רק ראיתי שהוא קצת רטוב מסביב לפה וחשבתי שאולי הוא ניסה להקיא. אבל הייתי חייבת לצאת, אז עזבתי אותו מודאגת ביותר.

כשחזרתי הוא כבר נראה טוב יותר, ראיתי שהוא אכל קצת מהאוכל היבש שלו, וכשפינקתי אותו בטונה הוא אכל בשמחה. נרגעתי.

היום הוא כבר בסדר לגמרי, מקפץ, מתקרצץ, כמעט חזרה לשגרה, רק שני הבדלים קטנים:

אחד, יש לו יללה מסוג חדש מאז שהוא חזר. מין מיוווו מסכנוני כזה, משהו בסגנון "אני-מסכן-אומלל-התעללת-בי-קשות-ועכשיו-כדאי-לך-שתפנקי-אותי-כמו-שצריך". כבר קלטתי שהוא אובר-דואינג איט, אבל אני מרשה לו בינתיים.

שתיים, אני. אני זוכרת שאחרי החיסון הראשון שלו בירכתי על תופעת הלוואי הצפוייה של נמנמוּת קשה שנפלה עליו. שמחתי שהיה לי יום שלם של שקט ממנו. הפעם ממש לא. כל כך ריחמתי עליו, וכל כך פחדתי שכואב לו, וכל כך נזהרתי כל פעם שהרמתי אותו או הזזתי אותו קצת, וכל מה שרציתי זה שהוא יחלים כבר ויחזור לעצמו.

והנה, היום הוא כבר חזר לקירצוצים הרגילים ולהצקות הידועות ולא איכפת לי, העיקר שהוא מחלים ומתאושש. מתוק קטן.

ואפרופו מתוק, מכירים טוויקס?

בסקלה שלי הוא כבר שנים מדורג הכי גבוה מבין כל הממתקים. היחידים שנושפים בעורפו הם המולטיזרס, שגם אהובים עלי מאוד וגם מגיעים עם ערך מוסף של זכרונות מאנגליה, אבל טוויקס בהחלט שולט ברום. אני מתה על הממתק הזה.

אז אם גם אתם חובבי טוויקס, אוצו רוצו לסניף "מגה בעיר" הקרוב לביתכם ורכשו אותו במבצע מעולת של 4 ב-10. מחיר שווה בטירוף.

כמובן שקניתי לי סטוק.

אני מקווה להפגין בגרות ואיפוק עצמי ולא לחסל אותם בהתקפת המאנצ' הבאה..