מעבר ליקום

קחו את שיער והחומה, ערבבו היטב בסיר רחב, תבלו בקורטוב פחד ותעוב בלאס ווגאס וקמצוץ מולאן רוג', ומלאו עד הסוף בשירי הביטלס. אחח.. תענוג ויזואלי וסאונדלי.

אז נכון שהעלילה פשטנית כמעה, אבל חסרונה נבלע לחלוטין בהדרו של הסרט המופלא הזה.

ונכון שכדי למקסם את ההנאה ממנו צריך להיות חובב ביטלס מושבע, אבל זאת לא דרישת סף. 

אבל זה בהחלט תורם. מלבד העובדה המרנינה שהסרט מרוצף בשירי ביטלס שמבוצעים ע"י הדמויות, מתווסף הערך המוסף של  הפירושים הלעיתים עותקי נשימה שהוא נותן לחלק מהשירים.

אני לא רוצה לספיילר למי שעדיין לא ראה ומתכנן לראות אז אני רק אגיד שהעיבוד ל I Want You, ובעיקר הטייק הלא יאומן על השורה she's so heavy, הוא לא פחות מגאוני.

אה, והשחקן הראשי הוא בריטי הורס ברמות שחבל על הזמן.

ההקרנה עצמה היתה אמורה להיות קצת יותר מיוחדת מסתם עוד הקרנה, היתה התארגנות רשתית של אנשים שרצו לשיר עם הסרט והחליטו לאמץ את ההקרנה הספציפית הזאת לעניין. בסופו של דבר גם אולם הקולנוע שיתף פעולה, ועל הכרטיס שקנינו כתוב "מעבר ליקום - שרים עם הסרט". תכל'ס, זה לא באמת קל כיוון שרוב השירים מושרים במקצב וסגנון קצת שונה מהמקור, זה יותר מסוג הסרטים שאפשר יהיה לשיר איתם אם תראה אותם מספיק פעמים ותתרגל לעיבודים הספציפים, אבל בכל זאת היו כמה שירים שכן היו מספיק דומים למקור, ומי שכן רצה לשיר יכל להרגיש עם זה נח לגמרי.

אני וויתרתי על השירה.

לא שיש לי משהו נגד לשיר ביטלס, נהפוך הוא, זאת הסיבה הראשונית והעיקרית שלמדתי לנגן גיטרה, ועד היום זה מה שאני הכי אוהבת לנגן ולשיר. אבל אני, כשאני רואה סרט בפעם הראשונה אני צריכה לשקוע בתוכו, לגמרי, טוטאלית. זה לא כל כך הסתדר לי עם לשיר. לא הפריע לי ששרו סביבי, ובשירים קצביים וכייפים במיוחד אפילו אני חטאתי בשורה פה ושם, אבל רוב הזמן הייתי עסוקה בצלילת עומק לתוך הקסם.

אחרי ההקרנה קינחנו, הנמשושית ואני, בדרינק קצר בשיילוק. הבירה היתה במקום, הצ'ייסר היה טעים, האוירה היתה סבבית, ואז החלטתי לצאת לעשן.

ואז הסתבר שאי אפשר לצאת עם הבירה החוצה.

הכצעקתה? ההפכנו לארה"ב בין לילה ואפאחד לא עדכן אותי?

אז מסתבר ששכני הפאב הביאו לפני כמה ערבים לסגירתו בעקבות תלונות על התקהלויות המעשנים מחוץ לפאב. אז הוחלט למנוע מקהל המעשנים לצאת עם שתייתם על מנת שיעשנו ויחזרו מיד פנימה.

לי אישית זה הביא את הקריז ויתרתי על הרעיון, פשוט ביקשנו חשבון ומיהרנו לסיים את ענייננו ולצאת משם.

לא שאני מאשימה את הפאב עצמו, מה הם יכולים לעשות?

ולא שאני מאשימה את השכנים, הם בטח ובטח זכאים לשקט שלהם.

אבל זה מבעס ברמות, שלל ההשלכות המטופשות של החוק השרירותי והלא גמיש בעליל הזה.

וזה גם קצת מסוכן, לטס פייס איט. נכון שתופעת סימום כוסות משקה היא לא כזאת נפוצה בארץ (לא כמו באוסטרליה, למשל, שם יש אזהרות על כל שעל וצעד לא להשאיר את כוס המשקה ללא השגחה) אבל זה עדיין לא גורם לי להרגיש בנח להשאיר את המשקה שלי ולצאת.

אבל כרגע זה בעיקר מבעס. ומקומם.

אבל יש גם חדשה טובה בעניין - מצאתי בר שאפשר לעשן בו. כן, כן.

בר גיורא.

אז נכון שזה לא ממש בר, זה יותר בית קפה / מסעדה. אבל יש להם בר לא קטן, ודיספליי לא רע של משקאות, ומותר לעשן שם! כן, כן.

לא בהעלמת עין, לא תוך הסתכנות בקנס, לגמרי במסגרת מגבלות החוק.

קוּ קוּ קוּטוּ!