אז כבר שבועיים שיש לפוּצ'וּל שריטה חדשה והזויה.

וזה לא שחסרות לו כאלו.

על האהבה הגדולה שלו למים כבר דיברנו. וחוץ מזה שהוא מתייצב בתוך האמבטיה בסיום כל מקלחת ומבלה דקות ארוכות בלהסתכל על השלוליות ולשחק עם הטיפות, יש לו גם קטע תמוה של להטביע בכלי המים שלו כל צעצוע שנתפס בעיניו כטרף (נגיד, ציפור קטנה), או טישו (כי זה כייף לעשות המון טינופת).

ויש לו את הקטע הלא מובן של לעשות תנועות של גריפת חול ליד כלי האוכל שלו, או כשהוא מרחרח לי את הנעליים.. בהתחלה חשבתי שזאת דרכו העדינה לרמוז לי שהבפנוכו של הנעל מריח כמו השירותים שלו.. אבל אז הוא עשה את זה גם לזוג סנדלי עור חדשים דנדשים, אז נרגעתי.

ויש לו, כבר די מזמן, מנהג תמוהה להתייצב בפתח המקרר שניה אחרי שאני פותחת אותו כדי להוציא משהו. אז אני צריכה לשים את הדברים על השיש, לחזור למקרר, להרים אותו ולהזיז אותו הצידה, ורק אז אני יכולה לסגור חזרה את הדלת.

לפני כשבועיים הוא הפתיע אותי בשכלול חדש. בשניה שפתחתי את המקרר הוא הביא אותה בזינוק הזריז ופשוט התמקם במדף התחתון.

נקרעתי מצחוק.

אבל עד שהלכתי להביא את המצלמה לצלם אותו, הוא יצא חזרה.

לא הועילו נסיונות שכנוע. פתחתי את דלת המקרר, השארתי אותה פתוחה לרווחה, ודיברתי לליבו שיחזור על הטריק. חע! הוא קלט שאני עם מצלמה והביט בי במבט של "מה נראה לך שאני, חתול קרקס?! אני עושה שטויות כאלו רק כשבא לי, לא לפי הזמנה!".

שלשום הוא חזר על התעלול, והפעם הצלחתי לחמוק מהמטבח בלי שהוא שם לב, לקחת את המצלמה, ולחזור לצלם אותו.

מי שרוט קטן, מי?!