בשישי אחה"צ שכבתי סרוחה ורצוצה על הספה בסלון ופיטפטתי בהנאה עם מומו יקירתי, מספרת לה את קורות היום הקודם, אותו ביליתי בעמל ההכנות לערב החינה של אחותי הקטנה.
מומו, כך הסתבר לי בהפתעה, מעולם לא זכתה להתארח בחינה מסורתית.
אח"כ חשבתי על זה וקלטתי שאולי זה לא כזה מפתיע, הרי גם אני בעצמי כבר מזמן שלא זכיתי לקפץ ולפזז באחת, ונדמה שמנהגן הולך ונעלם מנוף חתונותיינו.
ובאמת, כמה ימים קודם לכן פיטפטתי עם אחת מבנות דודי על עניין החינה, ועל שלל המשאבים הנפשיים, הפיזיים והכלכליים שארגונה דורש מאמי ואחותי האמצעית, והיא טענה שעם כל זאת זה כייף שהחלטנו לארגן גם חינה כי תכל'ס זה יהיה האירוע המיוחד ויוצא הדופן מכל שלל אירועי החתונה.
חינה היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה, ועפ"י המסורת באה לסמל את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין.
בעבר היה נהוג לקיים טקסי חינות בתימן במשך 7 ימים שלמים. הססגוניות והשפע נועדו לסמל את הרכות המשפחה והחוגגים לחתן ולכלה לחיי שפע, פוריות והצלחה. בסוף 7 ימי החינה נהוג היה לערוך את החתונה, ובכך לסיים את חיי הרווקות של בני הזוג.
חינות בעדות השונות נעוצות במקורות שונים, ומקורן ופירושן המילולי משתנה לפי הנהוג באותה העדה. יש שאומרים שמקור המילה חינה הוא מראשי התיבות של המצוות אותן מקבלת האשה מרגע נישואיה (חלה, נידה והדלקת נרות), ואותן היא חייבת לקיים, וע"י טקסי חינות מסמלת האישה את קבלת המצוות כהכנה למעבר לחיי הנישואין.
את החינה עשינו במושב של אמא שלי, אי שם בדרום הרחוק.
על מנת להפיק חינה תימנית אותנטית נשכרו שירותיה של מפיקת חינות תימניות אותנטיות, תימניה זקנה קטנה ואותנטית ביותר מאחד הישובים באזור.
את כל אותו היום בילינו בהכנות אירוח קדחניות, אמי אחותי האמצעית ואני, מתוגברות באחיה של אמי ומשפחתו, בת דוד יקרה וביתה הקטנה, חברה טובה של אמי ומטפלתה, ואבא שלי שהגיע ערב קודם מהניכר. בישולים, קילופים, חיתוכים, שיפצורים, פריסת השולחנות והכסאות בדשא של בית העם, קישוט המתחם, ועוד ועוד.
בשעות אחה"צ המאוחרות הגיעה התימניה הקטנה ופתחה במלאכת הפיקוד על קישוט והכנת הבמה לטקס. לשמחתי, אני הייתי באותן השעות בבית אחותי, מסיימת הכנות אוכל אחרונות ומשגיחה על האחיינית הקטנה. לשמחתי, כי מסתבר שהתימניה הקטנה התגלתה כדיקטטורית לא קטנה בכלל, ותיזזה ושיגעה אותם עד זוב.
לקראת תחילת האירוע עבר מרכז הפיקוד לבית אימי, שם הולבשו וקושטו הכלה והחתן המיועדים, בעוד האורחים מתאספים לאיטם בחצר הקדמית והאחורית ומתכוננים לפתיחת הערב ע"י ליווי הכלה והחתן מבית אימי לבית העם.
פרטי הלבוש הנהוגים בטקסי חינות תימניים נושאים איתם משמעות וסמליות רבה. לבושה של הכלה העתידית צנוע ומכסה את כל שטחי גופה, ובמהלך הטקס נהוג להחליף תלבושות מסורתיות כ-3 פעמים. הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים כבדים מאוד, הכוללים מחרוזות רבות וטבעות על כל אצבעות ידיה, בסמליות שמאפיינת כניסה לחיים כבדים שניתן להפוך אותם ליקרים. הכלה עוטה על ראשה כובע עטור בפעמונים רבים, כשהפעמונים באים לסמל את הפוריות והפריון של הכלה.
בינתיים, אחותי האמצעית ואני, אחרי שהתקלחנו ולבשנו את התחפושות שלנו (אמא שלי תפרה לנו ולה חליפות הודיות, שבאופן מפתיע השתלבו להפליא בלוק התימני), חזרנו במהירות לחצר בית העם והיינו בשיא האטרף של לסדר את השולחנות ולערוך עליהם את כמויות האוכל הבלתי הגיוניות שהוכנו במהלך היום.
באיזשהו שלב קלטתי שכבר מזמן עברה שעת התחלת הערב המיועדת, תפסתי את אחותי והכרזתי "אחותי! מה שהספקנו הספקנו, מה שלא - נמשיך אח"כ. עכשיו אנחנו טסות לבית של אמא כדי לא לפספס את התהלוכה".
ואכן, הגענו שניה וחצי לפני סיום ההכנות, שלום שלום, תמונה שתיים, ויצאנו לדרך.
דודותי ובנות דודותי מפזזות עם סלי פרחים בראש, אחותי ובח"לה מתנהלים לאיטם באמצע (שהאל יעזור איך אפשר ללכת עם המגדל הזה על השכל), לצידם התימניה הקטנה מתופפת במרץ, ומסביב כל שאר המוני האורחים, חלקם עם רעשנים וקשקשנים ושאר אביזרים משמחים שאחותי קנתה מבעוד מועד, מלווים את התהלוכה הרועשת והשמחה.
לאחר הלבשת בני הזוג נהוג ללוות אותם לאולם עם שיירה שמלווה אותם, ולבושה בתלבושות מסורתיות שלרוב גם הן מאפיינות את תרבות צנעה המסורתית. השיירה מלווה אותם בזאפה שזו שירה תימנית מסורתית, אותה מלוות הנשים בתופים.
במהלך טקסי חינות תימניות נוהגות הנשים לשאת סלסות קש צבעוניות ומפוארות, בתוכן נרות צבעוניים ופרחים ססגוניים. ישנם הנוהגים גם לשים ביצים מעוטרות כסמל לפוריות.
היו קטעים.
אנשים יצאו למרפסות להסתכל מה לעזאזל עובר להם בכביש, מכוניות המומות נסעו לאיטן מאחורינו, אני הייתי באטרף צילומים מתוקף היותי צלמת האירוע הבלתי רשמית, האחיינית שלי (שהולבשה גם היא בתלבושת תימניה קטנה, כפרעליה) חיצרצה במרץ, והכל היה משמח ומשעשע ביותר.
אח"כ הגענו לבית העם, ושם על הבמה המקושטת התנהל הטקס עצמו.
לצערי, אין לי כרגע תמונות מהטקס להראות פה כי את זה כבר צילמתי במצלמה של אחותי, והתמונות עדיין לא אצלי. בגדול, הכלה מחליפה בגדים ויוצאת לריקודים תימניים סוערים ברחבה.
אח"כ היא שוב מחליפה בגדים (פריסיליה מלכת המדבר קטנה ליד מה שהלך עם התלבושות של אחותי באותו הערב), ושוב מלווים אותה ואת בח"לה בפיזוזים תימניים וסלים על הראש, הם מתיישבים על הכסאות המקושטים שלהם, מגישים להם את קערת החינה (תערובת שמופקת מצמח החינה), ההורים מברכים, ואז הכלה מברכת ומורחת חינה לכל מי שרוצה לקבל ממנה ברכה.
עם כל המאמץ והטירוף המשפחתי שהיה סביב הערב הזה, אני חושבת שבת דודתי היקרה צדקה. זה אכן טקס מיוחד ויוצא דופן, ובאמת היה מאוד כייף ומאוד משמח לראות את כל הדודות ובנות הדוד התימניות שלי מפזזות עם הסלים הצבעוניים על הראש, מרקידות את אחותי ובח"לה, ומשעשעות את האורחים החוץ-תימניים ההמומים.
היה מצויין.
* הצלמת מתנצלת מקרב לב על כל הסמיילים הצהובים המפחידים. זה לא מתוך כוונה גרוטסקית, זה סתם מעצלנות (ערכתי את התמונות בפיינט 
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
